ברק מאיר
יצאו שני אלבומים אגדיים ב-24 בספטמבר 1991. הראשון הוא כמובן Blood Sugar Sex Magik האלמותי של רד הוט צ'ילי פפרס, אבל השני, והמצליח ביניהם, הגדיר מחדש דור שלם. זהו כמובן Nevermind של נירוונה.
מעטים מאוד צפו הצלחה ללהקה הזאת. אפילו חברי הלהקה עצמה היו סקפטיים ולא חשבו שההצלחה שתגיע תגיע בכזאת עוצמה. Nevermind של נירוונה כבש את עולם המוזיקה בסערה כמעט בין לילה והאלבום נחשב במהרה לאחד החשובים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה העולמית בכלל ושל הרוק בפרט.
נירוונה הגיעה מהסצנה של סיאטל. הסצנה שכונתה בהמשך "סצנת הגראנג'" החלה כבר לצבור תשומת לב מצד המיינסטרים. להקות החלו לקבל חוזי הקלטות בחברות תקליטים גדולות ולהוציא אלבומים. נירוונה לא היתה אחת מהלהקות הפופולאריות בסצנה. הם נחשבו לאנדרדוג של סצנה שלמה של אנדרדוגס. בשנת 1990 הם הצליחו להשיג חוזה בחברת DGC ועמדו להקליט את אלבומם השני.
קורט קוביין, סולן וגיטריסט הלהקה, קריס נובוסליק הבסיסט ודייב גרובל (המתופף הטרי) נכנסו לאולפן האגדי סאונד סיטי בלוס אנג'לס. עם המפיק בוץ' ויג הם הכינו את מה שיהפוך להיות האלבום אשר ישנה את פני תעשיית המוזיקה ואת עולם הרוק לנצח. למי מאיתנו אין זכרון ישן לרגע בו הוא או היא שמעו לראשונה את Smells Like Teen Spirit. הסינגל המוביל מהאלבום, עם הקליפ הכל כך שונה ממה שהיה עד אז ב-MTV. ללא ספק המנון של דור שלם של בני נוער, שרק רצו משהו ישר לפרצוף בלי פומפוזיות, הכי אמיתי ובועט שיש. השיר הקליפ הצליחו מעל לכל המצופה והובילו את האלבום אל ראש מצעדי המכירות בארה"ב ובשאר העולם. הסיפור סביב לידתו של השיר הוא די משעשע.
טין ספיריט הוא השיר שנכתב אחרון לפני תחילת ההקלטות. את השראה לשיר קורט קיבל ממקום די לא צפוי. באותו זמן הוא יצא עם מוזיקאית בשם טובי וויל, המתופפת בלהקת Bikini Kill. ערב אחד קורט וטובי ישבו בדירה יחד עם הסולנית של Bikini Kill, קט'לין האנה. קט'לין החליטה לכתוב על קיר החדר "Kurt Smells Like Teen Spirit" כבדיחה. באותם ימים טין ספיריט היה שמו של דאודורנט אשר שווק לנערות צעירות. הבדיחה כנראה היתה לומר שקורט מריח כמו ילדה. השורה הזאת מאוד סקרנה את קורט והוא כתב את השיר בהשראתה.
השיר דיבר כנראה על כל מערבולת התחושות של נער מתבגר. על הרצון להתפרע ולהשתחרר מהכל, כלל הדחפים אשר מתחילים להתעורר אצל נערים מתבגרים ולעיתים רק מגבירים את הלחץ שגם ככה חבוי אצל רוב הנערים והנערות בגילאי העשרה. כשנשאל קורט בראיונות למה הוא כתב שיר על דאורדורנט לבנות הוא אמר שאין לו שום מושג על מה הם מדברים, הוא לא ידע שזאת היתה הכוונה מאחורי הגרפיטי באותו לילה. ההצלחה של Nevermind היתה כל כך בלתי צפויה שאפילו DGC, חברת התקליטים של נירוונה, הדפיסה בהתחלה כמות של כ-40 אלף עותקים מהאלבום, כמות קטנה ביותר ביחס לביקוש העצום שנוצר לאלבום. האלבום לבסוף קיבל תואר של אלבום יהלום בארה"ב ופלטינה במדינות רבות ברחבי העולם.
האלבום עצמו הוקלט באווירה שונה מאוד ממה שקרה לאחר היציאה שלו. נירוונה כבר הוציאה אלבום אחד בשם Bleach ב-1989, אבל הוא לא זכה להצלחה גדולה גם לא בקרב סצנת האנדרגראונד שנירוונה היתה חלק ממנה. נירוונה נחשבה לאחות הקטנה, האנשים בצד שמגיעים מאי שם. כשהם התחילו לעבוד על האלבום בלוס אנג'לס, הם קצת חששו שאנשי חברת התקליטים לא מביעים עניין באיך ההקלטות מתקדמות, אבל הרגיעו אותם ואמרו להם לא לחשוב על זה ושזה דווקא דבר טוב והם חופשיים לעשות מה שבא להם.
הכתיבה ב-Nevermind היתה ממוקדת יותר. קורט רצה שהשירים ירגישו כמו שירי ילדים, פשוטים וקליטים. את כל זה הם יעטפו בסאונד גדול ומחוספס שאת ההשפעות הם קיבלו מהמון מקורות ולהקות שהם גדלו עליהם לצד הרכבים עצמאיים מהסביבה בה הם פעלו כמו The Wipers או Melvins. אחת ההשפעות החזקות ביותר באלבום הגיעה מכיוון The Pixies. הפיקסיז השתמשו רבות בדינמיקה של נגינה ושירה שקטה בבתים ורעש בפזמון. זה היה אלמנט שקורט קוביין הכניס בשירים רבים באלבום. החל מ-Smells Like Teen Spirit ועד ל-In Bloom, Come As You are ו-Lithium, קורט השתמש בשיטה של שקט – רעש – שקט.
יש באלבום גם כמה שירים נסיוניים יותר. לדוגמא Polly, שיר אקוסטי קטן ושקט אשר מחביא בתוכו סיפור די מטריד על ילדה אשר נחטפה על ידי אדם זר. השיר אשר חותם את האלבום הוא הסיפור היפה ביותר באלבום. קורט ניסה להקליט באולפן את התפקיד העיקרי, גיטרה אקוסטית ושירה. אחרי כמה נסיונות קורט הרגיש שזה לא מה שהוא מחפש. בזמן שהוא יושב על הספה באולפן עם המפיק בוץ' וויג קורט החל לנגן ולשיר את השיר שוב, ויג מיד עצר אותו ואמר לא לזוז. ויג הביא מהר כמה מקרופונים, חיבר אותם וכיבה את המזגן. "תקליט עכשיו כמו שאתה" אמר ויג לקורט. בטייק אחד החלק העיקרי לשיר Something In The Way הוקלט. לאחר מכן נוספו גם הבס, התופים והתוספת המיוחדת של הצ'לו.
השיר הזה מעביר פתאום את כל האלבום למקום אחר לחלוטין. כמעט במכה אחת בכל הסערה הזאת של גיטרה בס תופים ישירים נעלמת ואנחנו עוברים למקום קודר ודיכאוני. זה צד של הלהקה שלראשונה נחשף כאן ועוד בסוף של מסיבת רוק כל כך אנרגטית. בכל זאת, זה התאים ואולי אפילו היה קצת מתבקש. יש באלבום הזה המון אמירות של דבר והיפוכו. מצד אחד נכון שהמוזיקה קצבית, אבל הטקסטים הרבה פעמים קצת קודרים ולא ממש נעימים. זאת הייתה הייחודיות של נירוונה (וגם של להקות רבות אחרות מדורה). זאת היתה פעם ראשונה שמוזיקה מהמקום הזה של להיות דחוי ולא אהוד הגיעה עמוק לליבו של הקונצנזוס הרחב.
להופעות של נירוונה, קצת אחרי שהאלבום מכר מיליוני עותקים, החלו להגיע גם אנשים שלפני כן לא היו מגיעים. חברי נירוונה סיפרו שזה מוזר. פתאום החלו להגיע להופעות שלהם אנשים שעד ממש לפני שנה לא היו מדברים איתם בכלל וחלקם היה נוהג ללעוג לקורט וחבריו על זה שהם בכלל מקשיבים למוזיקה כזאת. פתאום להיות כוכבים גדולים נראה משונה.
קורט אולי לא ממש רצה בכך אבל על גבי ההצלחה הזאת של Nevermind הוא והשם נירוונה הפכו לאייקון תרבותי. כמעט שם נרדף למוזיקת רוק. האלבום הפך להיות סוג של האלבום הראשון שאתה מאזין לו כנער שמחפש לעצמו מוזיקה שתתן לו את כל מה שהוא מחפש. שחרור ופורקן לכל אותם ניגודי רגשות ופרץ של מחשבות ואפילו הורמוניים שמגיעים לפתע בלי הכנה מוקדמת.
שני האלבומים שיצאו ב-24 לספטמבר 1991, גם Nevermind וגם Blood Sugar Sex Magik, יצאו באותו יום ממש והקפיצו את המוזיקה והרוק האלטרנטיבי בפרט אל לב ליבו של הקהל הרחב. להקות רבות זכו גם הן לתשומת לב בזכות ההצלחה של שני האלבומים האלה. פתאום גם ערוצי התקשורת וגם חברות התקליטים החלו לחפש עוד להקות מהשוליים ולנסות להביא אותן לידיעת הקהל הרחב. ההצלחה הזאת שינתה את היחס של התעשייה כולה כלפי מוזיקת שוליים והמונח אלטרנטיב הפך לשגור. נירוונה מהר מאוד תוייגה יחד להקות אחרות מאיזור סיאטל כ"גראנג'" והרד הוט צ'ילי פפרס הביאו את המוזרות ואת הייחודיות שלהם לבמה המרכזית.
כבר יצאו באותה שנה, 1991, אלבומים משמעותיים וגדולים אבל שני אלה במיוחד כבר הביאו לתפנית הגדולה של עולם הרוק. מעל כל זה אלו שני אלבומים שתמיד תענוג לחזור אליהם ושירים מהם כבר נכסי צאן ברזל שאין מסיבה שלמה בלעדיהם.
ברק מאיר עורך ומשדר את המושפיט בימי שני בין 13:00 ל-16:00.
