האלבום החדש של פו פייטרס הוא כיף טהור
יובל יוספסון
סייע בהכנת הכתבה: עופר פרוינד.
שנת 2020 הייתה אמורה להיות שנה מטורפת ל- FOO FIGHTERS, חגיגות 25 שנה ללהקה (!!), תוכניות לטור ענק, ואלבום חדש, עשירי במספר.
ואז קרתה הקורונה.
האלבום החדש MEDICINE AT MIDNIGHT, היה כבר מוכן ופשוט ישב על המדף כמעט שנה, ולדייב גרוהל פשוט נמאס. "לא בשביל זה נוצרה המוזיקה" הוא אומר והפו פייטרס לא מחכים יותר ומחליטים לשחרר את האלבום בחמישי לפברואר 2021, משחררים 3 סינגלים מתוכו, (SHAME SHAME, NO SON OF MINE, WAITING ON A WAR) משחררים את שמו ואת העטיפה, ללא יותר מדי רעש ברשת ומתנהגים כאחת הלהקות ולא כמו הפו פייטרז שמלווים כל ריליס בפרויקט יח"צ גדול, לרוב משעשע מאוד ומלא בטיזרים ומסתוריים.
החזון של דייב לאלבום הזה, במלאת 25 שנים לפו פייטרז, הוא אלבום שיגרום לאצטדיונים מפוצצי אדם להשתגע בבתים ולרעוד בפזמונים, וכל ההתרגשות והציפייה פשוט קרסו באחת עם תחילת הסגרים ברחבי העולם, הפסקת מופעי תרבות ברחבי הגלובוס ובגדול סגירה כללית של הכל. וגם כיום, הסיבה העיקרית לשחרור האלבום על פי דייב, היא שגם אם הקהל סגור בבית, עדיין הוא צריך את המוזיקה שלו ואת הלהקות שלו והאמנים שלו.
ואכן, לא אדם כדייב גרוהל ייתן למשהו מינורי כמו מגפה עולמית לעצור אותו, והשנה יכולנו לראות אותו מבצע ברשת DRUM BATTLE אגדי עם הילדה Nandi Bushell, כבר כוכבת גדולה בפני עצמה, מפרסם פרוייקט קאברים של אמנים יהודים מיוחד לחנוכה ביחד עם מפיק האלבום החדש, גרג קרסטין (שהפיק גם את האלבום הקודם ב-2017, Concrete and gold). כמו למשל הגרסה המעולה שלהם לשירו של דרייק, HOTLINE BLING (אה כן, דרייק הוא יהודי קנדי מסתבר. בדקתי את זה . אמו היא מורה לאנגלית ומוכרת פרחים ממוצא יהודי אשכנזי).
אבל התכנסנו כאן כדי לדבר על האלבום החדש, לא? ובכן, בשורה גדולה אין כאן. אבל כיף גדול ורוקנרול – יש ויש!
מדובר באלבום פו פייטרזי פר אקסלנס, שמשלב לך בין רגעים כמו "רגע, זה שוב פעם אותו דבר" ל-"וואו לא ציפיתי לזה". הסאונד מאוד מתכתב עם הרבה יצירות משנות השבעים שמונים של המאה הקודמת, הרבה מחוות לגדולי האומה כמו מוטורהד (NO SON OF MINE), ראשים מדברים פינת דיוויד בואי ואפילו סולו שמזכיר לי את סנואי וייט האגדי, ( MEDICINE AT MIDNIGHT) , סיבה מצוינת להזכיר את הגיטריסט המצוין והמעט מופנם של הלהקה, כריס שיפלט.
האלבום כולל 9 שירים בלבד , שמאוד כיף לשמוע ברצף, כולם דומים ושונים בו זמנית, 36 דקות שעוברות ממש מהר, עם רגעים שמזכירים את WASTING LIGHT מ-2011. וגם המשך ישיר לאלבום הקודם שגם הוא כאמור הופק על ידי קרסטין הפופי שמגעו מורגש לאורך כל האלבום הנוכחי.
האלבום נפתח בביג בנג עם מקהלת נה נה נה, אחת מחברות המקהלה היא לא אחרת מאשר ויולט גרוהל, בתו של דייב העושה את צעדיה הראשונים בתעשייה, בשיר הנפלא MAKING A FIRE שכאילו הוא הרצועה החסרה באלבומם השמיני SONIC HIGHWAYS והוא למעשה רמז לבאות, לכל הפאן שעתיד להגיע.
אני מדמיין את השיר פותח לא מעט הופעות בעתיד, שיר UPרי במיוחד.
השיר הבא, SHAME SHAME, הוא גם הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום, ב-10 לנובמבר ולווה בקליפ מעט אפל ולא פו אופייני.
אחת מהפתעות האלבום ואחד השירים היותר כיפיים בו לטעמי הוא CLOUDSPOTTER, אחד השירים הפופיים יותר בהם ניכר מגעו של קרסטין, שיר שמצאתי את עצמי שומע שוב ושוב כמה פעמים. רוק פשוט שמסלים לקראת הפזמון המתפוצץ..שוב מחכה לראות אותו בהופעות, זה בטח יהיה נפלא בשיתוף הקהל.
השיר הכי אישי של דייב באלבום הוא כנראה WAITING ON A WAR , שיר על ילד תמים שחולם על עולם טוב יותר בזמן שהוא מבין שבכל רגע הכל עלול להיחרב, ושואל האם יש משהו מעבר לתחושות האלה? גם השיר הזה מסלים בסופו ומתאים את עצמו לוייב הכללי של האלבום. רוקנרול מדהים של הפו פייטרז בשיר הזה ואחת הרצועות העוצמתיות באלבום.
הצ'ופר באלבום הזה לטעמי הוא השיר האחרון אותו אני הכי אוהב, LOVE DIES YOUNG. פשוט שיר ממכר וענק.
לסיכום – MEDICINE AT MIDNIGHT אולי לא יוגדר כאלבום הטוב ביותר של הפו פייטרז, אבל לדעתי לבטח ישכון לעד בדירוג גבוהה מאוד בין האלבומים האהובים של הלהקה.
האלבום הזה הוא תמצית הווייתו של דייב גרוהל, האיש הכי כיפי ברוקנרול, זה שכולנו רוצים להיות בחבר'ה שלו, אלבום מהנה ומענג, העברתי איתו שטיפת כלים של שישי בערב וממש הרגשתי שאני לא רוצה שהכיור יתרוקן.
האלבום הזה עובד, הוא מרקיד, הוא מרגש, והוא הגיע בדיוק בזמן. מעין קטרזיס משמח לסיום תקופה ממש מחורבנת, ומעורר תקווה של חזרה לשפיות וחזרה לשגרה של הופעות ולפעמים, תזמון הוא רק עניין טיימינג. ובזה, דייב גרוהל וחבורתו תמיד פוגעים בול.
FOO FIGHTERS – MEDICINE AT MIDNIGHT ציון: 8
יובל יוספסון מגיש את התוכנית היומית "עוד יום" ואת שעת הגראנג' ברדיו. מוזמנים לשמוע את הספיישל האחרון של דייב גרוהל בתוכניתו כאן:
