גלית קורני
יש תערוכה מיוחדת מאוד בעיר חיפה, כזו שמעלה לחלוחית בעיניים של כל מי שלקח חלק בתרבות האלטרנטיבית בעיר. גם למבקרים מן החוץ, שלא מכירים את ההיסטוריה התרבותית שנרקמה בחיפה משנות השמונים, וממשיכה גם היום, יהיה עניין בתערוכה שמוצגת בימים אלו במועדון הוונדרבר החיפאי.
תערוכה שמציגה מפעל חיים של ארבעים שנות עשייה לטובת התרבות והאמנות בעיר הפועלים המנומנמת, עשייה של איש אחד שעומד מאחורי שמות מוכרים של מקומות בילוי כגון "סיטי הול", "דווקא תיאטרון" High Way ועוד, שלומי מנגר.
שלומי החל את דרכו בדצמבר 1980, אז פתח בית ספר לצילום ומשחק, השלוחה החיפאית של קמרה אובסקורה. על מנת לממן את תחביב חייו, צילום, הקים שלומי את מועדון "דווקא" שהביא לעיר לראשונה הצגות תיאטרון פרינג' וערבים מוסיקליים ייחודיים.
מאז חלפו 40 שנים של פתיחת וסגירת מועדונים, מאות של הופעות ואמנים שעברו על הבימות במועדונים אלו וקהל בליינים גדול שהיה מורכב גם מתל אביבים וחובבי אלטרנטיב מכל מני מקומות בארץ, שבאו לרקוד לצלילי מוזיקת רוק ודארק אייטיז.
בדצמבר 2020 אמור היה להתקיים ערב מיוחד במועדון הוונדרבר, הגלגול של הסיטי הול הידוע, שפעל למעלה מ 15 שנים, ערב המנציח בהופעות וריקודים מפעל חיים של ארבעים שנות פעילות בענף הקשוח של תרבות ואמנות.
הגעתה של הקורונה עצרה הכל וכמובן שהערב המתוכנן ירד מהפרק, אבל החומרים הרבים שנשלפו מהמחסן של שלומי וחומרים שנשלחו אליו על ידי חברים ובליינים שאספו אותם לאורך השנים, הולידו את הרעיון להקים תערוכה.
הגעתי אל התערוכה בציפייה לערב חביב ונוסטלגי, כמי שגדלה על רחבות הריקודים במועדונים הללו, ושמחתי לגלות מסע שלם, סוחף, מרתק ובעיקר מסע הממחיש עד כמה חשוב המקום הזה, שנמצא מחוץ למיינסטרים והפך לבית אהוב במיוחד עבור כלכך הרבה אנשים.
שלומי נוכח במקום, מסביר למבקרים אודות המיצגים, משתף בחוויות וזיכרונות מההופעות הרבות שהתקיימו על הבמות של המועדונים שלו.
על חיפה, עולם המועדונים וההופעות וההתחלה של הכל:
"כשהתחלתי הייתי חלוץ, רצתי על דגל מיוחד מאוד של שוליים, של הליכה נגד הזרם, אנשים מאוד אהבו את זה וזה תפס. היתרון שלי על פני מקומות אחרים היה הקשר האישי שלי עם הבליינים שהגיעו אלי, אני גם בעל המועדון וגם בעל הליין ומביא איתי למקום אווירה של בית, אווירה שחלחלה אל הקהל הקבוע שמגיע, הם באים הביתה כשהם מגיעים לפה לבלות, נוצרה קהילה אמיתית ששומרת על קשר באופן קבוע במשך שנים.
אין לי מנהלים, אני ממלא כמה תפקידים, מנהל בעצמי את המקום. בתחילת הדרך הייתי גם הברמן וגם סאונדמן במקרה הצורך ולפעמים גם תאורן. אני עובד קשה מאוד במהלך כל השבוע בתחזוקת המקום על מנת שבסוף השבוע הוא יהיה מוכן.
ברגע שאתה מצליח לייצר בית, גם בעיר קשה כמו חיפה, זה עובד, זה מורגש. זה מעין בית מקדש קטן, אנשים מחכים לזה ביראת קודש.
נקודת מפנה ראשונה – מועדון High Way
"הדווקא היה מועדון קטן. הצלחתי לקיים שם הופעות קטנות והפכתי אותו עם הזמן למועדון ריקודים שובב על מנת לייצר הכנסה יותר ריאלית. באמצע שנות השמונים פורטיס וסחרוף חזרו לארץ מבלגיה ויצאו עם ההופעה של סיפורים מהקופסא, רציתי שיופיעו אצלי ופניתי לניצן זעירא, שהיה אז מנהלו של פורטיס. הוא אמר שהדווקא תיאטרון מקום קטן מדי ואני החלטתי באותו הרגע למצוא מקום גדול יותר, כדי שאוכל להביא את ההופעה לחיפה.
תוך כדי השיחה עם זעירא, הבחנתי בשיפוץ בבניין מעבר לכביש, מול בית הספר לצילום, הלכתי לראות מה קורה שם ולשמחתי גיליתי שתלמיד שלי לשעבר משפץ שם אולם קולנוע ישן, קולנוע "ארמון" ,כדי לבנות אולם סנוקר. המקום היה גדול מאוד וחלק ממנו יכולתי להשכיר לטובת מועדון גדול, כולל במה וחדר אמנים.
כך קם מועדון ה-High Way המיתולוגי. (על שמו נקראת התכנית Highway 7 המשדרת את הסגנונות המוזיקליים שאפיינו את High Way – ג"ק).
שמו של המועדון נגזר מהמקום הכי טוב בחיפה, הכביש המהיר לתל אביב!
המטרה הייתה להביא את האווירה התל אביבית לחיפה, וכך היה.
"במועדון הייתה במה ענקית, לא מגודרת, כך שתוכל להתקיים אינטראקציה בין האמן לקהל. הופיעו אצלי להקות מטאל רבות מחו"ל, שהביא המפיק רובי פורל ולהקות מקומיות. הבמה היוותה סכנה של ממש, אנשים קפצו ממנה בלי הפסקה ובהופעות אנרגטיות ממש חששתי לשלומם של הקופצים. כשרובי פנה אלי עם ההפקה של איירון מיידן, היה לי ברור שזו הופעת חו"ל הגדולה ביותר שלי עד אז, אבל חששתי מאוד מהאופי של הקהל בהופעה והעדפתי לוותר עליה ולקשר את רובי עם מועדון ה The End בקריית חיים, כך ויתרתי על איירון מיידן"
ב 1999 החלטנו לוותר על חלק מהחלל של המועדון, לצמצם אותו קצת ולשפץ וכך ה High Way הפך למועדון העיר השניה, שם שלקחתי ממועדון בארה"ב, שייצג את מה שחשבתי על העיר, שזו צריכה להיות העיר השנייה אחרי תל אביב, שנייה בארץ בתרבות ובאומנות.
את העיר השנייה נאלצנו לפנות כעבור מספר שנים בעקבות מכירת הבניין בו היה המועדון ממוקם, אבל לא סוגרים מקום כזה מצליח, מקום שהביא אליו בליינים מחוץ לעיר ואף מתל אביב.
בערב האחרון של העיר השנייה הופיעו אמנים מקומיים כמחווה למקום שאירח אותם פעמים כה רבות ולמבלים חולקו לצד כוסות הבירה פטישים ענקיים, בסוף הערב כולם שברו יחד את קירות המועדון וחלק מהאנשים אספו את האבנים כמזכרת.
הוחלט לפתוח מקום חדש, ברוח העיר השנייה, וכמעין שלוחה שלו. המקום החדש נפתח גם הוא בחלל של קולנוע אחר, לא רחוק משם, ושמו היה הסיטי הול. הבניין הכי חשוב בעיר (משחק מילים על שמו של מועדון העיר השניה, וגם קריצה לעיריית חיפה, מולה תמיד היו בעיות וקשיים).
המוטיב של הבית נמשך גם כאן, הקהל הלך וגדל והיה קבוע ומתמיד, ההופעות גדלו, והמקום אירח הופעות רבות של אמנים מחו"ל.
"Rage against the machine הופיעו בסיטי הול, כבר אז הם היו להקה גדולה שהופיעה בארה"ב מול עשרות אלפי אנשים, הם לא התלהבו בהתחלה להגיע להופעה במועדון של 1000 איש בחיפה, אבל שוקי וייס שיווק להם את המקום כמקדש הרוק הישראלי ולבסוף הם הסכימו, לא רק שהם הופיעו ונהנו, הם היו המומים מהחום של הקהל הישראלי והודו לנו על שהתעקשנו שיופיעו בסיטי הול.
ניק קייב הופיע לראשונה בישראל בנמל חיפה בפסטיבל, ועל הדרך הופיע גם ב-High Way גם הוא חזר לסיבוב נוסף בסיטי הול. אמן בסדר גודל כזה, נהנה מההזדמנות להתקרב לקהל.
הסיטי הול פעל למעלה מ 15 שנה, אירח מסיבות והופעות לרוב, ולבסוף בגלל עוינות מצד תושבי השכונה כמו גם מצד העירייה, נאלצנו לסגור גם אותו.
כך הגעתי לפתיחת מקום נוסף, מועדון הוונדרבר, שהחל ממחסן קטן בעיר התחתית, והתרחב לחלל שליד, ובו שני אולמות של ריקודים, בר רחב ידיים ובמה שכל אמן שמח להופיע עליה, עם סאונד ותאורה איכותיים.
זו הפעם הראשונה שנתתי למועדון שם חיובי ולא מתריס, הסיבה שבחרתי בשם הזה, וונדרבר, שמשמעו מופלא בגרמנית, הנה שזהו איננו מקום רק לריקודים והופעות, הוא גם לסטנדאפ, לתיאטרון, האמנות קיימת ברקע כל הזמן וכך הוא למעשה מקיים את המילה הזו, וונדרבר, כמקום מופלא שחובק סוגי אמנות רבים.
כולנו מחכים ליום שבו נוכל לחזור לראות הופעות, נוכל לחזור ולרקוד יחד במועדונים, הוונדרבר בחיפה ימשיך לפעול ולהתקיים, אבל עד אז, הוא מציג עשייה מופלאה שנולדה מתשוקה גדולה של איש אחד, שנלחם במשך ארבעה עשורים על הזכות לתרבות "אחרת" בנוף החיפאי.
זהו השבוע האחרון לתערוכה המקורית, המציגה בסרטונים, תמונות ופוסטרים משוחזרים, את כל הפעילות המרשימה הזו, שתרגש כל חובב תרבות ומוזיקה באשר הוא.
לכו לראות, לשמוע, לפזז קצת לצלילי המוזיקה האלטרנטיבית המתנגנת במקום.
8/3 – 11/3 ימים ב' – ה' החל מהשעה 18:00 ועד 23:00.
גלית קורני עורכת ומגישה את "Highway 7" בימי ראשון בין 19:00 ל-21:00. מוזמנים לשמוע את התוכנית שנעשתה בהשראת הוונדרבר.
