חיים ויינטראוב
יצא ב-18.6.2021 בהפקת Nuclear Blast
השבוע יצא לאוויר העולם הקיצי אלבום חדש ומצוין ללהקת ה-POWER METAL הגרמנית HELLOWEEN. זהו האלבום ה-16 (!) של הלהקה הוותיקה, והוא לטעמי אחד המשובחים שלה. האלבום, שיצירתו ארכה שש שנים, הופק על-ידי מה שהלהקה מכנה אותו "הדלעות המאוחדות" – PUMPKINS UNITED (למי שלא שוחה באוקיינוס שנקרא HELLOWEEN הדלעת היא הלוגו של הלהקה).
הכוונה ב"מאוחדות" לחזרתם של הגיטריסט והסולן Kai Hansen (מאז עזיבתו ב-1988) ושל הסולן המיתולוגי Michael Kiske (מאז פרידתו מהלהקה ב-1993) להרכב. הרכב חדש ומחודש זה יצר מרכיב מרכזי באלבום הזה – שלושה סולנים ששרים לעתים יחד בחלק מהשירים (כמו למשל ב-Fear of the Fallen וב-Skyfall). מדובר ב-Kiske, Hansen ו- Andreas (Andi) Deris, הסולן של HELLOWEEN מאז 1994. השירה המשותפת הופכת את השירים באלבום למורכבים ומענגים יותר להאזנה, כך שהם מהווים לעתים קלחת שהיא סוערת ונוגה, צעקנית ובו-בזמן רגישה ומלודית, וכל זה בטווחים של דקות ורגעים, בהבדלים של טונים וצלילים זה מזה, בין פזמון לבית לפזמון וכו'.
המוסיקה באלבום מטורפת והיא מצליחה להביא כל חובב מטאל מלודי, ובמיוחד כזה ששואה מתוך ה-POWER METAL וה-PROG של המאה שעברה לקתרזיס מוחלט. חלק מהשגעון מענג המוסיקלי נובע מתוך הנגינה המדהימה שמשלבת סגנונות וז'אנרים חופפים ומקבילים בו-זמנית בשל ריבוי הגיטריסטים בהרכב. ב-HELLOWEEN כיום יש שלושה גיטריסטים, וזה בהחלט נשמע כך. המדובר כאמור ב-Kai Hansen, Michael Weikath, Sascha Gerstner, וב-Markus Grosskopf על הבס.
השירים באלבום הם "האלוויניים" טיפוסיים, עם נגינה מהירה ומלודית, שירה נקייה ואופראית ממש, מנגינות אפיות והמנוניות, כך למשל Out for the Glory שמתחיל בסולו גיטרה וסינת'י שהולך ומתגבר עם כניסה של תופים ובס בקצב איטי ואפל. לאחר כדקה מתחיל הקצב המהיר של ה-power שמאפיין את הלהקה, עם שירה נקייה מלאת ויבראטו ופזמון המנוני. אבל השירים באלבום הם גם כל-כך יותר מזה. כל אחד מהשירים באלבום נושא בחובו הרבה יותר מה-POWER METAL הגרמני ה"נורמלי" של HELLOWEEN.
כך למשל Best Time המקפיץ עד מרקיד ממש, שמתחיל בקצב מהיר של Heavy Metal מאד בסיסי שמזכיר קצת את HELLOWEEN המוקדמת, יחד עם משהו שמלטף את עור התוף באווירה שכאילו שואבת מ- IRON MAIDEN. לשיר יש מלודיה נפלאה שמביאה לאוזניי ולחזה שלי עמוק במקום בו יש זיכרונות מעין ניחוח של שיר אירוויזיוני עם משהו משיר נושא באווירת מרדף של ג'יימס בונד. עונג צרוף באזניי. כך גם Mass Pollution שמתחיל בצלילים הדים סטטיים חשמליים מצפצפים של גיטרות, ואז התופים של Daniel Löble מצטרפים והקצב עולה כמו גם הלמות הלב. לקראת סיום השיר ישנו קטע מעבר אינסטרומנטלי איטי ואפל יותר שמסתיים בסולו גיטרה מהיר ומשובח. מזכיר קצת משהו של BATTLE BEAST או BEAST IN BLACK האירופאיים והמקפיצים. וכמובן ללא ספק Pumpkins United, חגיגה אמיתית לעור התוף וללב ולקישקעס ומה שמתחתם (ולמרות שלעתים הוא מזכיר עד זהות כמעט את נגינת הגיטרות של IRON MAIDEN עדיין הוא שיר האלוויני מתחתית ועד צמרת לדעתי). איזה קצב, איזו שירה, איזו מנגינה, איך נאמר כבר? דה בקס!
אם מתייחסים לגיוון הנהדר שיש בשירים באלבום אי אפשר שלא להזכיר למשל את Indestructible שנשמע כבר מההתחלה כמחווה נפלאה ל- Thrash Metal של להקות ה-Big Four ובמיוחד ANTHRAX, או אפילו TESTAMENT או OVERKILL. או Down in the Dumps שמצלילי סינת'י שמדמים רוח מדברית ממשיך ל-Heavy Metal מצוין בליווי צלילים שנשמעים קצת כמו משהו מעין אקורדיון/חמת חלילים מתכתית שמתפתחים למקצב פרוג רצחני שמדמה את DREAM THEATER על אמפטמינים, עם פזמון Thrash Metal לחלוטין. וכמובן Cyanide שהזכיר לי את האלבומים הטובים ביותר (כולל האחרון) של JUDAS PRIEST.
גם מבחינת התכנים הכתובים, האלבום מהווה מעין מכלול של נושאים בכתיבה בשפה גבוהה ובמעין נימה אליטיסטית ומופשטת גם-יחד. הכוונה לכך שישנה נגיעה בנושאים אקטואליים פה ושם, אולם אין ירידה לפרטים והתייחסות ממוקדת אלא כתיבה שמרמזת, נגיעה על-יד. נראה ש-HELLOWEEN מעריצה להקות כמו IRON MAIDEN או METALLICA שנוקטות עמדות ברורות בכל מיני נושאים שברומו של עולם, אבל הם מעדיפים לא לנקוט בעמדות בוטות או ברורות מדיי. אם זה מתוך רצון להיות מופשטים ולעורר מחששבה יותר, או אם מתוך רצון לא להרגיז קהל או לאבד מאזינים – את זה רק חברי הלהקה יודעים.
ניתן למצוא בשירים באלבום נושאים כמו חלומות על היותו של אדם גיבור ומלך השמיים ושר צבא שיש לו חיילים שנלחמים עבורו נגד פולשים, כל זאת בזמן בזמן שבמציאות הוא עייף ונרדם על הספה בבית עם משקה, טרוד מהיום-יום השוחק (Out for the Glory). הבלבול והפחד בנקיטת עמדה בעולם מבלבל ומסוכן, בין מוסר, כוח, פחד, צדק וכו' (Fear of the Fallen). שיר שמתייחס לתפישות הארכאיות שהיו במיוחד בשנות ה-80' של המאה הקודמת ושהתייחסו למוסיקת הרוק הכבד והמטאל כ"זיהום סביבתי", וכפי שכבר AC\DC ו-MANOWAR ואחרות כבר שרו אז – המטאל הוא לא זיהום, גם לא בהופעות (Mass Pollution). החשש והאיום באהובים שמתגלים כאויבים (Angels). החשש מהשתלטות הטכנולוגיה על רוח האדם – אדם שמתעורר בביה"ח ומגלה שהפך לאנדרואיד חצי אנושי חצי רובוטי, ובכך הופך לשליט על כל בני האדם חסרי הבינה (Robot King). וכך עוד ועוד נושאים.
יש לציין שבאלבום קיימת חזרה בין השורות על תכנים ליריים כללים שמהווים מעין מוקד או צומת בין התכנים הספציפיים, כגון ההתייחסות שוב ושוב למישהו שמתעורר במיטתו למצב שמשנה את חייו או מפתיע אותו (כמו ב-Out of Glory, Best Time, Robot King, Down in the Dumps ואחרים), או התקווה לעולם טוב יותר, שבו ניתן להיות חופשיים וללא כבלים ועוולות (כך למשל ב- Best Time ו- Rise without Change, וכו').
השיר הסוגר את האלבום, Skyfall, לא נבחר לכך בדרך-אגב. הוא אפוס ארוך של מעל 12 דקות, שכולל מגוון מעברים בין סוגי מטאל שונים. השיר מתחיל בקצב מהיר ונשמע כמו כל שיר של HELLOWEEN – מהיר, חזק, עוצמתי ומלא פאתוס. 4 דקות מתחילת השיר יש מעבר למוסיקה ושירה עדינה של רוק קלאסי נוגה ועדין שמזכירה את ZIGGY STARDUST של דיוויד בואי וגם במלל ישנה פנייה לחייזר "HEY LITTLE ALIEN… WHAT HAVE THEY DONE TO YOU…" בהמשך חוזרים ל מטאל מהיר אבל מלודי יותר, ואז חוזרים שוב למוטיב ה"חייזר הקטן שלי" אבל הפעם בקצב תופים ובס שמזכיר קצת את IRON MAIDEN, ושוב חזרה למקצב הפאוור-מטאל הפרוגרסיבי הרגיל של HELLOWEEN. בהמשך נגינת גיטרות וסולו ששולחת את הנשימה והנשמה ל- Heavy Metal כמו של GUNS'N'ROSES או WHITESNAKE במלודיות מייבבת עם שירה אופראית מוכפלת ועוצמתית. גם בליריקה של SKYFALL שמתאר נחיתה של חייזר על כדור הארץ ומרדף שמתבצע אחריו יש כינוס של חלק מהתכנים שנכללו בשירים הקודמים באלבום, כמו התייחסות לנפילה מהשמיים, חייזרים, מלאכים, קבלת החלטות, שליטה על בני-אדם, חשש מהלא נודע, וכו'. השיר יפהפה, מרגש ומעורר את השערות הקטנות על גב הזרועות לעקצץ. הוא מופת מטאל מלודי עוצמתי וסוחף בעיניי, כמו ש-HELLOWEEN יודעים כל-כך טוב לעשות.
לדעתי אין ספק שחלק מן השירים באלבום יהפכו ללהיטי מטאל שיתנגנו לא מעט בכל רדיו בעולם שעוסק במוסיקת רוק ומטאל. כך למשל Save my hide ו- We are Real (שירי בונוס באלבום), Mass Pollution, Indestructible וכמובן השיר החביב עליי ועל ההשתוללות שלי ברכב בימים האחרונים – Best Time שפשוט הוא אחד משירי המטאל המלודי המהיר המקפיצים והמרקידים ביותר ששמעתי בשנים האחרונות.
לפני סיום חשוב לציין שלאלבום יש גם נקודה ישראלית: את עטיפת האלבום צייר אלירן קנטור מגן יבנה, שכבר יותר מ-17 שנים מעצב עטיפות לאלבומי מטאל מהארץ (למשל PREY FOR NOTHING) ומחו"ל (כמו לדוגמה TESTAMENT ו-SOULFLY).
אין מנוס מקביעה חד-משמעית, החלטית ובלתי מוטלת בספק שעבורי מדובר בהחלט באלבום השנה (עד כה).
חיים וגלית ויינטראוב מגישים את התוכנית Somewhere in Haim בימי שלישי בין 17:00 ל-19:00.
