אלעד אביגן
אחשלי בחשלי. הרכב ישראלי ייחודי שהחל כצמד של האחים ניב ואיתי אורטל, שהיו הכותבים, המלחינים, המבצעים והמפיקים.
ב2021 הוציאו קאבר לשיר Happy Home ומשם המשיכו לסינגל הבכורה המקורי שלהם Tear My Heart Away שהגיע עד לשלטי חוצות בטיימס סקוואר, ניו יורק. לימים הפכו מצמד ללהקה ואלבום הבכורה שלהם, Hooked, שוחרר לפני כחודשיים.
צילום: אוסף פרטי
ניב ואיתי, קחו אותנו לילדות.
איזו מוזיקה שמעו בבית הוריכם?
ניב: אבא תמיד דאג להשמיע לנו כמות בלתי סבירה של רוק כבד בבית: דיפ פרפל, ווייטסנייק, איירון מיידן, בלאק סאבאת', סקורפיונס וכל מה שעולה לכם לראש כשאתם שומעים את השמות האלה.
איתי: מה שאבא שלנו התחיל המשיך גם דרך אחינו הגדול שהביא הבייתה את לינקין פארק, גרין דיי, מיי קימיקל רומאנס וכל הדור של רוק שנות ה90-2000.
איזו מוזיקה אהבתם בגיל ההתבגרות?
ניב: בגיל ההתבגרות גילינו את מי שמבחינתי הם הטובים ביותר בכל הזמנים ואלה אבנג׳ד סבנפולד. חוץ מהם כמובן שהיה את כל להקות הפאנק רוק והרוק הכבד שגילינו מהחברים מבית הספר כמו לימפ ביזקיט, בלינק 182, סאם 41, אלטר ברידג׳, רייג׳ אגיינסט דה מאשין ועוד רשימה ארוכה מאוד.
איתי: באיזשהו שלב, גיל ההתבגרות הביא סגנונות יותר כבדים ממה שהכרנו מהבית כמו סליפנוט, בולט פור מיי ולנטיין, ברייקינג בנג׳מין ועוד.
מתי הבנתם שגם אתם רוצים להיות מוזיקאים?
ניב: כבר בגיל 10 ההורים שלחו אותנו לחוגי נגינה ומשם זה היה מאוד ברור.
איתי: אני בגיל 9 התחלתי לנגן בגיטרה ולא אחרי הרבה זמן, בגיל 11 בהופעה הראשונה שהייתי בה של דיפ פרפל, האנרגיות והרושם שהשאיר לי סטיב מורס עזרו לי להבין בצורה הטובה ביותר כמה אני רוצה לקחת חלק בעולם המוזיקה.
מוזיקה (לאו דווקא חדשה) שגיליתם לאחרונה ואהבתם?
ניב: אני חושב שהשנים עושות את שלהן ואני מתרכך אבל לא מתרחק מדברים שאהבתי גם בילדות, אני חוזר אחורה ומגלה כמה אני אוהב את עילי בוטנר, גיא מזיג, ארקדי דוכין וממש לאחרונה גל תורן מפתיע אותי בטירוף בשירים ישנים של מרסדס בנד ובשירים חדשים של להקת ליילי.
איתי: הייתי אומר שלאט לאט אני מתחבר יותר לעולם הסינגר סונגרייטר כמו ליזי מקלפיין ונואה קהן.
לפני כחודשיים שחררתם את אלבום הבכורה שלכם Hooked. האזנתי לו מספר פעמים ונהניתי מאוד.
ספרו לנו על תהליך העבודה עליו.
ניב: בשונה מהעבודה על הסינגלים הראשונים באלבום, הבניה של שאר השירים נעשתה יחד עם הלהקה שהקמנו לפני כתשעה חודשים. פתאום העובדה שכאחים אנחנו יכולים לצעוק אחד על השני ולעבוד רצוף עשר שעות, עכשיו מכניסים דעות נוספות, מנמיכים טונים ומייעלים זמנים כדי להצליח לקלוע ללוח זמנים של כולם.
איתי: אני חושב שהאלבום כולו נכתב כמו פאזל. שיר אחרי שיר, ממש השלמנו את הויז׳ן שהיה לנו מתחילת הדרך ולאורך שחרורי הרצועות כסינגלים, התמונה שרצינו ליצור התבהרה לאט לאט. לכל שיר באלבום יש חלק חשוב בהגדרת הסאונד של אחשלי בחשלי, ואני מאמין שזה ניכר.
ספרו לנו על משהו משעשע שקרה לכם בזמן העבודה על האלבום.
ניב: היו רגעים מאוד מצחיקים באולפן בעיקר כשעבדנו כולם והקלטנו שירות ותפקידים. איתי ישב בקונטרול פעם אחת והקליט אותי ואת אדי, הגיטריסט השני, שרים ואז כשהוא עבד על הפרוייקט לבד באיזה יום הוא שמע רעש מוזר מההקלטה הזאת. הוא שם אותה בסולו וגילה שאדי במקום לשיר פשוט הוציא קולות מצחיקים מהפה וחשב שזה ייעלם בווליום. זה כמובן לא נעלם בווליום ועלה לאינסטגרם.
איתי: אפשר לראות בטיקטוק של הלהקה סרטונים שמעידים על כמות הצחוקים והשטויות שאנחנו עושים כשכולנו נפגשים, מטפסים אחד על השני, משפריצים מים על יותם המתופף כדי שזה ייראה שהוא מזיע באיזה סרטון. באמת שלא חסרים שם רגעים קורעים שלנו.
עטיפת האלבום Hooked
בהאזנה לאלבום, הרבגוניות המוזיקלית שלכם ניכרת.
מי האמנים שהכי השפיעו עליכם?
ניב: כמו שציינתי קודם, אבנג׳ד סבנפולד היא אחת הלהקות האהובות ביותר על שנינו והיא פשוט הביאה לנו כל כך הרבה דוגמאות לאיך מחדשים במוזיקה, איך לוקחים את עולם הרוק ופותחים אותו למיליון קטגוריות מעניינות ובעיקר איך נהנים מהעשייה.
איתי: אני מרגיש שהלהקה כולה מושפעת מקשת כל כך רחבה שאין סוף למה שאנחנו עוד יכולים להציע. כולם מושפעים ממטאליקה, פורקיופיין טרי, סאונדגארדן, פארל ג׳אם, אפילו ג׳ון מאייר, ברונו מארס, מאק מילר, אמינם, ארקדי דוכין, היהודים, עמיר בניון, אמיר דדון… you name it.
הסינגל השני שלכם, Tear My Heart Away, כיכב על שלטי חוצות בניו יורק.
איך זה קרה?
איתי: שחררנו את השיר בשיתוף פעולה עם המפיק ההוליוודי פרדי מוקס. פרדי הוא חבר טוב שלנו והוא החליט להפתיע אותנו ומשום מקום אמר לנו לדאוג לצפות בשלטי החוצות על הטיימס סקוואר באותו סוף שבוע. עד היום אנחנו לא יודעים איך הוא עשה את זה ולנצח נעריץ אותו על המהלך המדהים הזה.
שאלת השאלות: מה זה אחשלי בחשלי? לי זה נשמע כמו מאכל בוכרי.
ניב: אני חייב להגיד, אין משמעות אמיתית לאחשלי בחשלי זה פשוט דרך של ישראלים לחרטט עוד כינוי בין חברים. אני שלפתי את השם בהתחלה בצחוק ואיתי נורא אהב ורצנו עם זה.
איתי: את האמת שאנחנו שמחים שכולם מרימים גבה על השם הזה, זה רק מזמין עוד שיחה עלינו כלהקה וזה רק יכול להועיל.
להיות בלהקה עם אחיך יכול להיות מוצלח: רדיוהד, K's Choice, Stone Temple Pilots, The Corrs ועוד.
מצד שני, זה גם עלול להגמר רע כמו אצל הקינקס או אואזיס.
אתם חוששים מזה?
ניב: ניראה לי שכל מי שמכיר אותנו עלול לחשוש, כי אנחנו באמת אוהבים להתווכח ולהיכנס אחד בשני. אבל לנו לא היה ספק לרגע שאין ויכוח שיכול להיפטר בטוב.
איתי: שנינו יודעים להיות גמישים כשצריך ויותר חשוב, שנינו מקצוענים. גם אם אחד מוותר על הרעיון שלו כי השני מתעקש, זה בסדר, הוא מקבל החלטה טובה בוודאות. לאורך כל החיים שלנו היינו אחד בתחת של השני, בין אם זה ביסודי, בתיכון, בצבא או בקריירה. תמיד היינו שם אחד בשביל השני ואני לא רואה את זה משתנה.
שיר הנושא מהאלבום, Hooked On Obsessions מתאר מספר התמכרויות.
מה ההתמכרות האישית שלכם, אם יש כזו?
איתי: פניתי לניב עם הרעיון להוקד און אובסשנס אחרי שהבנתי כמה אני מכור קשות לנטפליקס ובעצם כל הדור הזה אובססיבי להתמכרויות.
ניב: אני מכור למתוק, פותח את הבוקר בעוגיות, סוגר את הערב בעוגיות.. סה״כ עשוי משוקולד צ׳יפס.
אם יכולתם לבחור מוזיקאי אחד, חי או מת, להכנס איתו לאולפן ההקלטות. מי זה היה?
ניב: דייב גרואל, סופסוף מישהו שמבין מה זה להיות מתופף אבל לנגן על כלי אחר בלהקה שלו.
איתי: ג׳ון מאייר, קל.
בחלומות הכי פרועים שלכם, לאן הייתם רוצה להגיע עם המוזיקה?
ניב: הופעה בRock am Ring תסגור את הסיפור יפה מאוד.
איתי: אותו הדבר כמו ניב, רק רוצה הבטחה שהקהל שר איתי ומתחרפן.
צילום: אוסף פרטי
לסיום, לא מזמן השקתם את האלבום בהופעה חגיגית.
האם צפויות הופעות נוספות בקרוב?
אנחנו עובדים כרגע על מספר הופעות, כל פעם נשמור לקהל את האופציה במרחק של חודשיים בערך בין הופעה להופעה, לשמור על כושר ולהנות כמו שצריך. ככה שעושה רושם שההופעה הבאה תהיה בסוף פברואר ומשם תראו אותנו כל חודשיים, בתקווה גם בפסטיבלים של הקיץ.
תעבירו את המסר: הרוק לא מת.
אלעד אביגן עורך ומשדר את "זה רוק פורטו" בימי שלישי בין 15:00 – 16:00.
