עופר פרוינד ויובל יוספסון
האמירה המפורסמת "You should never meet your heroes"
הפחידה אותי מאוד לפני המפגש עם אדם דוריץ.
הפחד ממנה התפוגג בתוך עשירית השנייה הבוקר (ראשון) , בלאונג' היוקרתי של המלון היפיפה על שפת הים של תל אביב, כשניסיתי לעטות על עצמי ארשת פנים מקצועית ככל האפשר, ולחצתי את ידו של האיש שכתב את תחושות הלב שלי ב-30 השנים האחרונות, והבנתי שאין לי מה לחשוש מהאמירה הנ"ל, והולך להיות פה ממש כיף בשעה הקרובה.
עופר פרוינד, שותפי לראיון, והאיש שהוביל אותו בעיקר בקור רוח מרשים, ואנוכי, שני מעריצים של העורבים מימים ימימה, נפגשנו עם אדם דוריץ, סולן קאונטינג קרואוז, לקראת ההופעה (הראשונה שלהם בישראל אי פעם) ביום רביעי הקרוב באמפיפארק רעננה, לשיחה על רוקנרול, אוכל טוב ויצירתיות ועל מה שמניע את הלהקה הזאת כבר 30 שנה.
עופר: אז בעצם הגעת מאנגליה, היית בלונדון עכשיו?
אדם: לא, לחבר שלי יש חווה במערב אנגליה והייתי שם לא הייתי בלונדון בכלל
עופר: ואיך קיבלו שם את הבשורה על המוות של המלכה?
יובל: כן היה סופ״שׁ מאוד גדול שם
אדם: האמת שהייתי בחווה בלי הרבה אנשים מסביב, בעיקר סוסים וחיות משק אז נראה שקיבלו את זה די בסדר
יובל: אתה נרגש להיות בישראל? פעם ראשונה?
אדם: לא, זו פעם שלישית שלי פה
יובל: פעם ראשונה של הלהקה?
אדם: כן זו פעם ראשונה שהלהקה מגיעה לכאן, לא הייתי כאן הרבה זמן , הייתי פה ב 1980 ו 1982 ,
יובל: אז רצינו לשאול אותך על האלבום החדש, על הקונספט שלו
עופר: איך הוא נוצר, מה גרם לכם להקליט אלבום קונספט, אי פי, אולי כמה אי פים?
אדם: אולי יהיה עוד אחד, עשיתי אחד בוודאות
זה היה בשלב שבו לא ניגנתי או כתבתי הרבה זמן ודי התחמקתי מזה, והייתי בחווה של חבר שלי שהייתי בה השבוע, וקיבלתי את החשק לנגן והתחלתי לנגן ולמחרת כתבתי בעצם את Tall Grass שהוא השיר הראשון בסוויטה, וחזרתי למחרת לנגן אותו שוב כדי להבין אם הוא גמור, והתחלתי לשנות אקורדים בסוף השיר וממש אהבתי את זה והתחלתי לשיר מהראש שלי את המילים Bobby was a kid from round the town וחשבתי שזה נשמע נהדר ואולי זה שיר יותר ארוך כמו השיר שלנו palisades park שיש בו הרבה תנועה ושינויים אז המשכתי לעבוד על זה והבנתי שזה שיר אחר, ויצא שזה elevator boots אבל חשבתי שזה ממש מגניב איך זה זרם ישר מהשיר הקודם כאילו זה אותו שיר, והתלהבתי מהרעיון של מה אם אני אכתוב שירים שזורמים אחד מתוך השני ככה, מה אם אני אכתוב פשוט סוויטה של שירים כזו, וממש התלהבתי מכתיבה פעם ראשונה מזה הרבה זמן וממש רציתי לעשות את זה וזה היה נראה כמו אתגר כיפי וככה קיבלתי את הרעיון לסוויטה.
יובל: והולכת להיות עוד אחת כזאת? שניה? אולי שלישית?
אדם: כנראה, אני חושב שכן. כתבתי שניה אבל כשהייתי באנגליה שרתי באלבום של חבר שלי והוא שלח לי את האלבום המוכן והוא היה כל כך טוב שחשבתי שהשירים שכתבתי לא היו מספיק טובים וזרקתי אותם לפח.
עופר: אלו היו שירים שכתבת בזמן שכתבת את butter miracle או שירים שלא קשורים לחלוטין לאלבום הזה?
אדם: לא ממש, אלו שירים שכתבתי ביוני לפני כמה חודשים, לא יוני, זה היה לפני… אני לא זוכר מתי הייתי שם…בסתיו שעבר.
עופר: אוקיי
כבר הייתם בטור וניגנתם את באטר מירקל בשלמותו, איך זה היה, איך הקהל הגיב, איך אתם הרגשתם עם זה?
אדם: זה די קול ודי קשה. אתה צריך לשמור על ריכוז 20 דקות זה זורם די מהר ולא נראה משעמם עכשיו אבל אתה צריך לשמור על ריכוז כי את המגיע לסוף שיר ואתה יודע שאתה יכול לקחת הפסקה לשתות שלוק מים אבל כאן אין לך את זה ואתה צריך להמשיך קדימה עם השיר אז זה קצת מעייף פיזית אבל זה ממש מגניב ומרגיש כמו מסע כשאתה מנגן את זה בהופעה. אני די שמח עם זה אני ממש אוהב מה שעשינו
יובל: אנחנו ממש אוהבים את זה, יש לזה את הסאונד של recovering the satellite
אדם: יש לו סאונד דומה לזה, אני חושב שגם יש בו משהו מ hard candy לטעמי, ואנג׳ל 14 מזכיר לי שירים מ this desert life אני ממש אוהב את זה
עופר: ואם מדברים על זה, אפשר לשמוע בחלק מהשירים הקודמים, אפילו כאן שיש נושאים שחוזרים על עצמם כמו שירים על אליזבת׳ או באלבום הזה לדעתי בשיר אלבייטור בוטס כשאתה שר can you see me i'm changing
אדם: כן זה בטול גראס
עופר: האם אלו דברים שאתה חושב עליהם או שזה פשוט בא אליך בלי לחשוב ואתה לא ממש יודע שזה משהו ששרת כבר והתייחסת אליו בעבר?
אדם: אני לא חושב ששמתי לב לזה כשכתבתי את זה וזה פשוט יצא. באמת זה נושא שחוזר אצלי על מה קורה כשאתה מפורסם ואם מישהו באמת רואה אותך וחשבתי על זה, אני לא חושב שכתבתי את זה בידיעה שכתבתי את זה בעבר
יובל : אני חושב שהלהקה בימים המוקדמים שלה, במילים שלה הן שיר אחד ארוך מההתחלה עד הסוף עם מוסיקה אחרת
אדם: אני חושב שזה הכל בסופו של דבר עלי אז זה הגיוני שהכל יהיה קשור
עופר: ואם מדברים על זה אני חושב שאחד השירים שהיה הכי פופולרי שלכם הוא mr. jones . איך אתה מרגיש לגבי זה שהשיר נהיה כזה גדול ואיך אתה מרגיש כלפי השיר באופן כללי
אדם: אני אוהב את השיר הזה. אני רוצה לעשות דברים אחרים אבל אני אוהב את השיר הזה והוא נהדר. זה קצת רגע מכונן לכתוב את השיר הזה על החלום של להיות כוכב רוק בלי לדעת איך זה היה שהחלום לא יהיה כמו שחושבים שהוא, ובאופן ביזארי לחיות את השיר ככה ולפגוע בול באיך שזה יהיה. צדקתי בהכל בלי לדעת שום דבר לגבי זה. יש לזה פזמון קליט וכל פעם שאתה כותב משהו שעומד במבחן הזמן זה די נהדר.
עופר: בטח לאחר מכן, אבל גם בהופעות שיצאו ב across a wire ביצעתם גרסה אחרת של השיר, עדינה יותר ואני מאוד אהבתי את זה וזו הייתה גרסה חדשה ומרעננת לשיר, ואמרת שאתם לומדים כל פעם מחדש איך לנגן את השירים שלכם מחדש כמו שהם צריכים להיות. אתה עדיין מרגיש ככה גם היום?
אדם: כן, אני חושב שאתה מגלה משהו על השירים שלך כל הזמן כי אתה מסנן את החיים שלך היום מול השירים שכתבת מזמן, והיום אתה שר את זה כמו שאתה מרגיש היום ולא כמו ששרת אותם כשהאלבום יצא, ואפילו היום אני מרגיש אותם אחרת מאיך שכתבתי אותם. וזה הדבר הנחמד בלנגן מוסיקה, אתה תמיד מגלה מחדש. עלינו לרדיו הבוקר לנגן שלושה שירים, היה לי רעיון לפני כמה ימים שאולי ברשעות אני אגרום לכל הלהקה לבוא מוקדם בבוקר לרדיו, אבל יש הרבה הרמוניות ב״אלבייטור בוטס״ באלבום וזה יהיה מגניב שמישהו אחד ינגן גיטרה אבל שכולם יבואו וישירו את הקולות וההרמוניות. אז הבאתי חמישה חבר׳ה לרדיו, וזה היה מופשט – רק גיטרה אקוסטית, אבל זה היה עשיר בכך שזה היה מלא קולות והרמוניות וזה היה ממש קול ולא חשבתי לעשות את זה ככה, כי לרוב כשמפשטים את העניין אתה שני אנשים – גיטרה אקוסטית ושירה, אלב זה היה מגניב להביא גירסה עירומה שכולם שרים בה
יובל: כמו מקהלה
אדם: ממש ככה, זה ממש כיף לשיר בקול כולנו יחד רק על גיטרה אקוסטית ולא ממש חשבתי לעשות את זה לפני זה וזה נשמע ממש טוב וזה היה ממש מגניב הבוקר
עופר: הייתם יחד כלהקה די הרבה זמן, ואולי בניגוד להרבה להקות אחרות, בסיס הלהקה של חברי להקה שהיו שם מההתחלה הוא גדול, רובם, איך זה מרגיש באופן כללי ואיך זה מרגיש להיות עם אותם האנשים בלהקה כל כך הרבה שנים?
אדם: זה כמו לחיות עם אחים אבל אתה לא עוזב את הבית אף פעם, אתה אמור לגדול ולהתרחק מהם אבל בילינו יחד את רוב חיינו בעיקרון. אני ממש גאה בזה כי להקות מחזיקות חמש דקות, הרבה פעמים כי אנשים משתעממים ממך אחרי שנה או כי אתם מנסים להרוג אחד את השני, כולם רוצים משהו לעצם ומקנאים בדבר כזה או אחר, ואז להקות לא מחזיקות מעמד. אתה יכול למצוא סיבה למה זה לא הוגן וצריך להיות לך יותר, כולם יכולים למצוא סיבה, אבל הצלחנו לא לגרום לזה להיות בעיה, אבל גם לתת לזה קדימות . אני ידעתי מההתחלה שזו הלהקה בשבילי ושאני רוצה לעשות את זה כל חיי וברגע שאתה יודע את זה אתה יכול לתת לזה עדיפות ואני חושב שפשוט ניסיתי תמיד לתת לזה עדיפות ולא לעצמי והתוצאה היא שכולם נשארים.
עופר: והאם החברים האחרים תורמים ברמת המוסיקה או הכתיבה?
אדם: אלוהים כן. קודם כל הם כתבו יחד איתי מלא מהשירים, אבל גם אם הם לא היו כותבים, חייבים לזכור שמה שאנחנו קוראים לו כתיבת שירים זה רק שלד, זה מילים ואקורדים, המרווח בין זה שאין לך שיר ללכתוב שיר הוא קטן בהרבה מהרגע שבו יש לך שיר כתוב ועד לאיך שהוא נשמע באלבום. כולם כותבים את התפקידים שלהם, כולם כותבים תפקידים לאחרים, כולם תורמים ושיתוף הפעולה הוא…. אם לקאונטינג קרואוז יש סאונד משלה אז זו הסיבה לכך. זה לא כי אני כותב את השלד הזה, זה די שום דבר, כותב השירים מקבל לרוב את כל הקרדיט אבל אלו באמת כמה אקורדים וכמה מילים. ולהשוות את זה למה שאתה שומע באלבום שזה וואו תלת מימדי צבעוני זה דורש את כולם וזו תרומה אדירה מצידם. בלעדיהם זה לא יהיה יותר מדי
עופר: זה לא יהיה קאונטינג קרואוז
אדם: לא זה פשוט יהיה גיטרה אקוסטית וזה לא יהיה מספיק טוב. אף פעם לא רציתי להיות אמן פולק כמו דילן או משהו, זה לא מעניין אותי, אני אוהב להיות בלהקת רוק.
עופר: אפילו שיתוף הפעולה שלכם יחד על הבמה, אני ראיתי אתכם ב 2015 בפסטיבל רוק ווכטר בבלגיה
אדם: אני אוהב את זה, זה פסטיבל נהדר
עופר: זו היתה ההופעה הראשונה שלכם שראיתי והיחידה שראיתי עד ההופעה שתהיה עוד כמה ימים, היא היתה נהדרת ושמתי לב, וידעתי לפני, שאתה משנה המון את הדרך שבה אתה שר את השירים ואתה לא שר אותם כמו ששרת אותם באלבום, אתה מאלתר אתה משנה מלודיה לפעמים. אני מעריך שהלהקה מכירה אותך מספיק טוב ושאתה מכיר אותם מספיק טוב כדי שזה יעבוד כמו שצריך, האם קיבלת אי פעם ביקורת מהקהל או מהמעריצים על זה ושם לא יכולים לשיר יחד איתך?
אדם: (צוחק) אני בטוח שמישהו מרגיש ככה כל יום . בהופעות שלנו או שאתה נרגש כי זה חדש ורענן ואתה שומע דברים בצורה שונה, או שאתה שואל את עצמך למה הוא הורס לעצמו את השירים. אני בטוח שיש משניהם שם. אני גדלתי בתקופה שהלכת להופעות כי רצית לראות מישהו עושה משהו בצורה אחרת. כי לכולנו היו את התקליטים ולא בהכרח רציתי לשמוע את הלהקה מנגנת את השירים כמו בתקליט. אני חושב שחלק מזה באשמת MTV כי לא היה משהו ויזואלי על תקליטים אז קישרת את זה שמשהו ישמע אחרת לזה שראית אותו בהופעה חיה. אם טי וי עשתה משהו מוזר שאתה רואה אותם וזה התקליט. אז אנשים התרגלו לזה שהופעה צריכה להישמע כמו תקליט. ואני חושב שבגלל שלפני זה תמיד זה היה שונה, ואז באם טיוי זה אותו הדבר אז אתה יוצא מנקודת ההנחה שככה זה צריך להיות. אבל אני פספסתי את השיעור הזה, לא קיבלתי את המזכר על זה (צוחק), בשבילי אני לא משועמם על הבמה אני נהנה לנגן כי זה תמיד חדש בשבילי, אני שומע את הגיטריסט מנגן משהו ואני אומר ״אה כן״ וזה גורם לי לשיר את זה אחרת או שאני שם לב למשהו שלא שמתי לב אליו בעבר ואני אומר לעצמי ״אה כן״ וזה עוד גילוי או שאני מרגיש אחרת באותו יום ואני רוצה להביע את הרגש הזה וזה פשוט יוצא, זה חי בשבילי ובגלל זה אני חושב שאני לגמרי בתוך זה שלושים שנה אחרי ולא משועמם בכלל, אבל אני בטוח שזה מתסכל לא מעט אנשים, אבל אני לא בקהל ולא מעניין אותי להיות בקהל, אני בצד שלי והם בצד שלהם והם תמיד יכולים לבחור לא לחזור להופעות, ואני מדמיין שחלק מהם החליטו לא לחזור כי אנחנו לא מוכרים כרטיסים כמו שהיינו מוכרים בעבר, אבל זו כנראה גם חלק מהסיבה שאנשים חוזרים להופעות שלנו
עופר: אני בטוח שזו חלק מהסיבה, אני חושב שזה חלק מהקסם
אדם: אנחנו לא עייפים ממה שאנחנו עושים אז אני לא חושב שאנשים צריכים להתעייף מאיתנו. אני חושב שזה כן מעייף אם אתה רואה את הלהקה עייפה מעצמה
יובל: כל הופעה אתה מקבל משהו חדש
אדם: כן
יובל: הסטליסט, אתה כותב אותו לפני כל הופעה?
אדם: בדרך כלל אחרי ארוחת ערב
עופר: אבל האם זה אותו סטליסט כל ערב או שאתם משנים אותו כל ערב?
אדם: אנחנו משנים אותו כל ערב. בכל טור נתון יהיה לנו אולי מבנה מסויים שאנחנו אוהבים, שההופעה באורך מסוים, ויש שיאים וירידות, הרבה פעמים איפה שהשיאים אתה ממשיך עם שיר שקט, נגיד אם יש את מיסטר ג׳ונס אז אחריו יבוא Colorblind. תמיד יש סטים אקוסטיים אבל נגיד השיר האחרון הוא Tall Grass ואז הסוויטה ממשיכה ממנו, אתה מקבל מבנים עם עליות וירידות אבל אתה משנה שירים בתוך המבנה הזה.
עופר: האם אתם מנגנים את אותם השירים כל הופעה ורק הסדר משתנה או שהשירים עצמם משתנים.
אדם: זה תלוי, אנחנו אולי ננגן את מיסטר ג׳ונס כל הופעה, אבל אולי יבוא אחריו שיר אחר, אולי קולורבליינד אולי בלאק אנד בלו אבל לרוב יגיע אחריו שיר שקט, נפתח חלק מההופעות עם round here או sullivan street, או mrs potter's lullaby, לפעמים ראונד היר בפתיחה ולפעמים הוא בהדרן, אף פעם לא הייתי חושב לשים אותו בהדרן אבל הוא עובד נהדר שם. במשך שנים פליסיידס פארק היה בהדרן אבל בזמן האחרון הוא ממש נהדר באמצע ההופעה, די משנים את זה, בהרבה הופעות אנחנו מסיימים עם Long December, משהו שאף פעם לא היינו עושים, אולי עשינו את זה לפעמים, אתה מוצא דרכים אחרות ולא תמיד כל שיר באותו מקום בכל ערב, חלק מהשירים אנחנו מנגנים כמעט כל ערב, יש שיר אחד שאנחנו מנגנים כל ערב וזה לונג דצמבר אני לא יודע למה, פשוט אף פעם לא נמאס לי ממנו, הוא לא משעמם אותי אף פעם
עופר ויובל: זה פשוט שיר יפהפה
אדם: אבל שירים אחרים לא תמיד בא לי לנגן כל ערב, מיסטר ג׳ונס או round here לא בא לי לנגן כל ערב, אף פעם לא היה לי משעמם עם a long December.
יובל: אולי זה גורם לך להרגיש בדיוק מה שהוא גורם לנו להרגיש, זה שיר מאוד אופטימי
אדם: זה באמת שיר אופטימי, אני חושב שרוב השירים שלי אופטימיים, אפילו אם זה שיר עצוב אני חושב שהם מלאי תקווה, הם תמיד על תקווה ועל אפשרויות. אז כן דברים משתנים מידי לילה, אולי לא כל הסט אבל הרבה שירים נכנסים ויוצאים. אתה נכנס לרצף שבו יש שיר שממש בא לך לנגן, לדוגמא השיר Butterfly in reverse מהארד קאנדי, ניגנו אולי ארבע פעמים אחרי צאת האלבום ומאז לא ניגנו אותו כמעט עשרים שנה. ואז בת הזוג שלי לא הפסיקה להציק לי להכניס אותו לסט, אז מצאנו דרך להכניס אותו ועכשיו אני ממש רוצה לנגן אותו כל ערב כי הוא ממש יפה וזה שיר שממש אהבתי כשכתבתי אותו אבל לא הצלחנו לנגן אותי חי כמו שצריך, אבל פתרנו את הבעיות ועכשיו הוא נשמע נפלא, וכל כך ייחודי שאני רוצה לנגן אותו כל ערב וניגנו אותו כל ערב. יש רצף שעובד שם טוב עם קולורבליינד ובאטרפליי אין ריוורס וcover up the sun מ somewhere under wonderland שזה שיר שונה מאוד שיר קאנטרי, ואז omaha, והשירים זזו בסט אבל ביחד והם עובדים מאוד טוב, לא שירים שתצפה שיעבדו יחד אבל מצאנו דרך וחשבנו וואו זה ממש קול. אתה מגלה את הדברים האלה כשאתה מזיז שירים בסדר.
עופר: הייתם צריכים להגיע לכאן כבר באפריל ואז הקורונה היכתה שוב, איך הקורונה השפיעה עליכם כלהקה וכאנשים, חוץ מזה שאתה התחלת להעלות תכני בישול לאינטרנט?
אדם: זה בהחלט עיכב את יציאת האלבום שכמעט היה מוכן כשהקורונה הכתה. זה הזמן הארוך בחיי בו לא הופעתי מאז שהתחלתי להופיע וזה היה ממש מוזר. אתה תמיד מחכה שהקריירה שלך תסתיים, כי היא צריכה להסתיים מתישהו, הם פשוט לא נמשכות הרבה זמן בתעשיית המוסיקה ושלנו נמשכה די הרבה זמן, אני לא יודע למה בדיוק, אז בנוסף לזה שהתבגרת ושאתה מחכה לסיום שלה אתה מקבל שנתיים שאין בהן כלום, ואתה לא יודע מה יקרה כשתחזור. ואז עשינו טור די מוצלח בארה״ב, והתכוננו להגיע לכאן ועוד גל קורונה היכה. וגם בהתחלה של המכירות לטור הזה, לא היה בכלל מכירות כרטיסים. חלק מהמקומות מכרו 200 או 300 כרטיסים זמן ארוך שזה כלום וזה די הדאיג אותי, כי אולי לאף אחד לא אכפת יותר, אבל בחודשים האחרונים המקומות מכרו את רוב הכרטיסים, כנראה שעם כל הביטולים אנשים מהססים להוציא כסף מחשש שזה יתבטל, אבל כנראה ככל שהמועד התקרב אנשים הרגישו טוב לגבי זה. אבל הדבר המוזר לגבי זה הוא שזה גרם לי להעריך ולהודות על זה שיש אנשים שם, לא שלא חשבתי על זה קודם או שלא היה אכפת לי, זו פעם ראשונה שתהיתי אם הם יחזרו. אנחנו שלושים שנה להקה. בשנה הראשונה שלנו בטור חיממנו את הרולינג סטונס וההופעה הראשונה שלנו הייתה ביום ההולדת השלושים שלי, ואני זוכר שחשבתי שהשנה 1994 והם קיימים מ 1964, אני חושב שהאלבום הראשון שלהם יצא ב 1964, וחשבתי לעצמי זה מטורף אתה יכול לתאר לעצמך, ועכשיו שנה הבאה זה אנחנו! כלומר זה לא אנחנו זה האלבום הראשון שלנו, זו פרספקטיבה מטורפת לחשוב עליה, להקות לא מחזיקות שלושים שנה זה משוגע, והנה אנחנו כאן, אנחנו לא הרולינג סטונס, אנחנו גם לא נהיה, אבל זה די קול וזה משהו אחד שיש לנו משותף איתם. זה ממש גרם לי להעריך את זה ואני לא חושב שחשבתי על זה בעבר, זה לא שלא אכפת לי מהאנשים בקהל, אני די עסוק בכל מה שקורה על הבמה, אף פעם לא הייתי מהאנשים שמפוקסים על הקהל בהופעה כי קורה המון על הבמה ואני די הולך לאיבוד בתוך המוסיקה, וזה עדיין העניין, אבל זה ממש הכה בי שחלק מהאנשים באים לראות אותנו כבר הרבה זמן, חלקם הכניסו את הילדים שלהם למוסיקה שלנו, זה עדיין בין דורי, זה די מגניב. לא יודע אם זה עונה על השאלה שלכם.
יובל: זו תשובה ממש יפה
עופר: זה משהו מאוד משמעותי ללמוד על עצמך ועל המוסיקה שלך
אדם: זה לא שלא היה אכפת לי לפני, פשוט מוצא את עצמי חושב על זה עכשיו. בוודאות מוצא עצמי על הבמה חושב וואו, אני ממש מעריך את זה.
עופר: ומה גרם לך לעשות את כל עניין הבישול?
אדם: ובכן, תמיד בישלתי, אבל אף פעם לא נכנסתי לזה ככה. בערך חודש לתוך המגיפה אמרתי לבת זוג שלי אני מפחד שאתעורר עוד שנה ואגלה שלא עשיתי כלום. זה היה ממש קל לא לעשות שום דבר, אז אנסה ללמוד לבשל הכל. אז כל העבודה שהכנסתי לפודקאסט שלי, כתיבת שירים והופעות הכנסתי לבישול. קראתי, חקרתי, ניסיתי דברים, יש לי איזה 5000 מתכונים בטלפון ועבדתי על זה. התחלתי עם אוכל סיני ורציתי ללמוד לבשל ארוחה סינית שלמה, ואז אוכל מקסיקני, היתה מסעדה תאילנדית שגדלנו עליה בברקלי והיא נסגרה ומציק לנו שהמנות שאהבנו שם לא טועמות אותו דבר באף מסעדה, אז במקרה הזה רציתי לנסות להכין את המנות האלה ולגרום להן לטעות כמו המנות במסעדה שגדלנו עליה כילדים. פגעתי בול במנה של עוף בקארי ירוק, אימר (הגיטריסט של הלהקה) לקח ביס ואמר שזה ממש טעם של הילדות שלו. לא פגעתי בשתיים האחרות עדיין אבל זה מדהים. זה דבר אחר ללמוד לבשל מנה, וזה דבר אחר ללמוד לשנות אותה ואת הטעמים שלה כדי שתהיה בדיוק כמו הטעם שאתה זוכר. אני ממש גאה בזה. בזמן מסוים בת הזוג שלי אמרה לי שכדאי לי להעלות את זה לאינטרנט אז בשלב מסוים העליתי שיעורי בישול ואני מנסה להראות לאנשים שזה לא כזה קשה. לא ציפיתי שזה יתפוס אבל זה היה נהדר.
עופר: זה מעולה אני חושב שהדבר הראשון שראיתי היה משהו על פסטה שבישלת
אדם: רוטב פסטה?
עופר: זה היה משהו עם עוד מישהי, בחורה שבישלת משהו שלה, לא זוכר אם פסטה או רוטב
אדם: אולי זה היה חציל פרמז׳ן כי היתה שף אחרת שלמדתי את המתכון שלה, אני ממש אוהב לבשל ונהייתי די טוב בזה גם
יובל: אתם מתכוונים לטייל בישראל, לראות את ירושלים ועוד מקומות?
אדם: כן, יש לנו האמת המון ענייני קידום ועיתונות לעשות, אלב אנחנו ממש רוצים להגיע לירושלים יום אחרי ההופעה, רוצה להסתובב, זה מוזר כי כשאני בטור אני לא חושב על כלום חוץ מעבודה, אבל יש לנו את הימים פה להסתובב, וגם כל הציוד שלנו היה במחסן בליברפול שנה וחצי ואנחנו גם צריכים לבדוק שמה שהבאנו איתנו עוד עובד, אז יש עבודה לעשות ועיתונות לעשות היום ומחר אבל אני רוצה לחזור ממש לירושלים כי זה ממקום שממש אהבתי כשהייתי צעיר יותר, לא בטוח מה לעשות ומאוד תלוי איך הקול שלי יהיה כי אולי אצטרך להיות שקט. אני בעיקר ממש רוצה להופיע ושתהיה הופעה טובה כדי שנוכל לחזור לכאן, יהיה ממש נחמד לחזור להופיע פה כל כמה שנים, אנחנו רוצים להתחיל לעשות סיבובי הופעות מעבר לים לעיתים קרובות יותר.
עופר: ואמרנו שאתם יחד כבר שלושים שנה ויותר, וזו פעם ראשונה שאתם מגיעים לכאן, האם זה בגלל סיבות לוגיסטיות או משהו שאחר שמנע מכם להגיע לכאן מוקדם יותר?
אדם: פשוט לא קיבלנו הצעה עד עכשיו. אני לא זוכר שקיבלנו הצעה, כלהקה אתה רוצה להגיע לכל מקום אבל אתה לא יכול אם פרומוטר לא שולח לך הצעה. אתה צריך הצעה די טובה כדי להגיע כי הממשלה לוקחת 25% מההתחלה, אני יודע שברגע שההצעה הגיעה אמרנו קדימה בואו נעשה את זה. קיבלנו הצעה ממש טובה וזה נתן לנו אופציה להמשיך לאירופה ועבורי כשאתה בלהקה אתה רוצה להגיע לכל מקום אבל אתה לא יכול להגיע לשם בלי שמציעים לך.
עופר: אנחנו שמחים שהגעתם
אדם: גם אנחנו, אני רוצה לחזור לכאן כבר הרבה מאוד זמן. זה מעניין, יש שלושה מקומות שלא היינו בהם בעבר, פה, בוורשה והלסינקי, אחרי שנים אתה מצפה שהכל יצטמצם אבל זה כיף שהמסלול מתרחב למקומות נוספים. ערים בשלוש ערים שלא היינו בהם קודם.
עופר: ואתה היית כאן לפני, האם שאר חברי הלהקה לא היו פה מעולם?
אדם: רק אני, אני חושב שכל הלהקה לא היתה פעם אף פעם, אולי ג׳ים היה פה עם הדיקס׳י צ׳יקס או שריל קרואו. כולם נרגשים לקראת זה. זה מקום מגניב וייחודי ואתה לא מצפה למקום חדש בשלב הזה בקריירה
עופר: קיבלתם פניות מאנשי בי די אס לא להגיע?
אדם: כולם שואלים אותי את זה אבל לא, לא פנו אלי.
עופר: כי זה לרוב המקרים עם להקות גדולות שבאות לכאן. זה היה עם רדיוהד ואחרות וזה עניין גדול.
אדם: זו מסורת גדולה להאשים את היהודים בהכל (צוחק) וכיהודי אני לא בטוח שאני קונה את זה. לא שאין בעיות פה ברור שיש ואני מניח שזה משני הצדדים ואני יהודי רציתי להגיע לישראל ולנגן, אבל אף אחד לא העלה את זה, וזה אולי בגלל שהייתי מבודד בגלל הקורונה ולא שמעתי על זה עד הראיונות עכשיו. הייתי די מבודד, יצאתי להופעות וחזרתי הביתה. לא בשבילי, וגם מי שמכיר אותי יודע לא לפנות אלי ולהעלות משהו שיותא נגד יהודים. זה יהיה די אמיץ להעלות את זה מפני וצריך לא להכיר אותי כדי לעשות דבר כזה. כי אני יהודי.
עופר: ולגבי התזמון שבו הפרומוטר פנה אליך, אתה חושב שיש איזו התעוררות של להקות מהניינטיז שעושות דברים? אני יודע שבארה״ב להקות כמו better than ezra ו matchbox twenty והוולפלאוורס יוצאים לטורים כרגע, אתה חושב שיש בזה משהו?
אדם: לא אני חושב שלא, ומאצ׳בוקס לא יוצאים לטור בגלל המחלה של אשתו של רוב (הסולן), אני חושב שכולנו הופענו כל הזמן, ראיתי את ג׳ייק (ג'ייקוב דילן ע.פ) לא מזמן כי הוא פתח לנו הופעה במיניסוטה ולא ראיתי אותו שנים, ושמעתי שBetter Than Ezra בטור, אבל אני מדבר רק בשמנו אבל אנחנו בטור שלושים שנה כל הזמן, ואם אנשים פתאום רוצים לשים לב אליך הם ימצאו סיבה. האמת היא שאנחנו תמיד כאן וגם מ׳צאבוקס, והם יוצאים לסירוגין כי רוב אוהב לעשות גם את הסולו שלו ואני לא יודע לגבי Better Than Ezra, אני לא יודע אם זה משהו של שנות התשעים, אלא אולי שזו העיתונות רואה את זה ואומרת שזה משהו של שנות התשעים, זה עניין של תפיסה להקות תמיד ישארו וינגנו, אני בצד השני של זה כי אני פשוט מופיע אז לא יודע אם יש תחייה או לא. ראיתי כמה כתבות שיצאו בזמן האחרון, ואני מקבל עדכונים מגוגל כל פעם שהשם שלי או של הלהקה עולה איפה שהוא ואני קורא את הכתבות, ואפילו מדענים אומרים שמשהו קרה לפני הרבה זמן שקאונטינג קרואוז היו בכותרות ואני אומר ״אני לא מת או משהו״ (צוחק) אפילו כתבות מדעיות מתייחסות אלינו כנקודות ציון של אותה תקופה.
יובל: לפני סיום, מסר אחרון למעריצים לפני ההופעה?
אדם: בואו להופעה, אני פשוט מאוד נלהב לגבי זה, לפעמים אתה בא להופעה ראשונה במקום ואתה רגיל להופיע במקום קטן, אבל פעם בכמה זמן זה שונה. הופענו בדרום אפריקה בפעם הראשונה וחשבתי שאנחנו מופיעים במועדון קטן ויצא שהופענו באצטדיון שהיה צמוד אליו של 9000 איש, וזו היתה הפתעה נעיה ולגלות שהוזמנו לישראל וההופעה באמפיתיאטרון של 6000 איש זה היה ממש קול זה יותר טוב ממועדון
עופר: זה מקום מעולה להופעות
אדם: כן ככה שמעתי
עופר: היינו שם בכמה הופעות מחו״ל ומהארץ וזה מקום נפלא להופעות, ואני חושב שתופתעו לטובה מהקהל הישראלי והחום שלו והחיבוק שתקבלו ממנו
אדם: אני ממש מתרגש לקראת זה ולהגיע למקום שלא ידעת שיש לך בו כמות מעריצים כזו וזה מקום שאת היכול לחזור אליו כל כמה שנים זה נפלא. זה מרגש. אני מקווה שכולם יגיעו לראות ושהמקום יהיה מלא עד אפס מקום.
להקת ה-COUNTING CROWS תופיע ביום רביעי 14.9.22 21:00 באמפיפארק רעננה. לכרטיסים אחרונים *9964
