דן תורן. זמר – יוצר, פזמונאי, שחקן, מדובב, שדרן רדיו, מרצה. זוכה פרס "אקו"ם". גר בחולון. שיחרר בשבוע שעבר אי.פי חדש "ניפגש בשירים".
ראשית דן, תודה רבה על הזכות. שחררת בשבוע שעבר אי.פי חדש, "ניפגש בשירים", עם עופר קורן, אסף רייז וג'נגו, שגם מופיעים על עטיפת האלבום. 15 דקות שעוברות מהר מדי, שירים נהדרים שמתחברים יחד ובעיקר משאירים טעם של עוד. ספר לנו בבקשה על תהליך העבודה על האלבום.
קודם כל, תודה רבה. אני מעריך את זה מאוד שאתם פה ומקשיבים. לגבי תהליך העבודה על "ניפגש בשירים": בתחילת הקורונה הוצאנו שני שירים, שהקלטנו כל אחד מהבית שלו, אחד באנגלית שג'נגו הפיק וניגן את רוב הכלים Not Alone, שיר שכתבתי כתגובה להתחלת מגפת הקורונה וחודשים אח"כ, יצא עוד שיר שכתב מאיר גולדברג חברי היקר ל"סלון הפזמון". שיר קליל יחסית, על החיים בגרביים בתקופה שכולנו היינו בבתים.
כשאפשר היה לחזור להיפגש, הרגשנו (ג'נג'ו, אסף רייז, עופר קורן ואני) שיש כאן פוטנציאל למשהו מיוחד בינינו והתחלתי להביא שירים לחזרות. כתבתי והבאתי כל פעם שיר או שניים ופשוט ניגנו אותם, בלי להגיד הרבה. הקלטנו את כל החזרות שנערכו באולפן של אספיס (אסף רייז) ולאט לאט השירים קיבלו צורה ואופי. הרגשנו שיש כאן עניין שמחבר את השירים. כעבור כמעט שנה, קבענו יום הקלטה באולפן גדול שאפשר לנגן בו ביחד והקלטנו את ששת השירים שנכנסו לאי.פי בסוף. זה היה סוף השלב הראשון. אח"כ, ג'נגו לקח את הערוצים אליו לאולפן ולאט לאט התחלנו להעלות עליהם: שירה, קולות, כלי הקשה ופדאל סטיל. לאחר מכן, שלחנו את השירים לשאול בסר הנפלא והוא העלה ברגישות רבה קלידים בהנחיה שלי – שלחתי לו רפרנסים של שירים שאני אוהב את הקלידים בהם והוא הקליט אצלו באולפן ושלח לג'נגו, שמיקסס את הכל. מותר להגיד שאני גוסס על התוצאה. זה אלבום שאני כל כך גאה בו, ואני יודע שהוא מינורי ולא מתלהם אבל אני מאמין בו וחושב שהוא יחלחל לאנשים לאט לאט.
אתה מאוד פעיל ברשת ובמדיות החברתיות בפרט. בשיר "אונליין", שפותח את האלבום, יש שורה שחוזרת: "העין רעבה עדיין". האם זו ביקורת על תופעת הפומו (חרדת ההחמצה)?
זאת לא ביקורת, זאת יותר אצבע לכיוון תופעה שהיא מאד רחבה. יש הרבה מחקרים בנושא וברור שאנחנו מקבלים ריגוש מהתמונות היפות שאנחנו רואים באינסטגרם, החיים של כולם נראים מושלמים, הם לא חיים בעולם מתחמם מדי שיש בו שריפות ורעב, אין להם קשיים כלכליים או מלחמות, פשוט כי הם מצלמים מה שכן כיף. לא מדובר בתופעה זדונית ובכל זאת זה משהו שמאד משפיע עלינו. השיר במקביל מדבר גם על טראומות ילדות ומנסה לבדוק למה אנחנו מכורים לאוכל, כדורים, סיגריות וקניות. כנראה בגלל דברים שקנו לנו בילדות המוקדמת. אני אישית מתמודד עם הסיפור האישי שלי שבו אבא שלי עזב את הבית כשהייתי קטן. בזמנו תופעת הגירושין הייתה נדירה מאד והרגשתי חריג. אני מתמודד עם זה גם בעזרת כתיבת שירים 🙂
"מומין ואני", הרצועה השניה, שיר מקסים על חברות. האם "מומין" זה בהשראת "המומינים" שדיבבת?
כן ודאי, דיבבתי את סנופקין (ואת סרח השוטר והמספר). בשיר סנופקין הוא הדובר. בהופעות כשיש אנשים שיודעים שדבבתי אותו צועקים לי 'תעשה סנופקין' ואני אומר שזה מכניס קצת אוויר לקהל. מנגן רגע במפוחית ואז אומר משהו כמו ' אני הולך להרים, להתבודד מומין, נראה כשאחזור'. הסדרה הזו יושבת עמוק בלב להרבה אנשים והשיר הזה הוא בשבילם. אם היה אפשרי, הייתי עושה קליפ עם הדמויות של הסדרה אבל אין לי תקציב לקנות זכויות לזה, אז זה ישאר בדמיון. זה למעשה שיר על חברות של אנשים שמנגנים יחד, שזה דבר חזק מאד. כשאתה צעיר , זה מזין את החלומות שלך. החוויות המוקדמות שלי עם אנשים שמנגנים, נתנו לי דלק להיות מה ומי שאני היום.
אם כבר חוויות מוקדמות, קח אותנו רגע לילדות. איזו מוזיקה אהבת לשמוע?
שמעתי הרבה מאוד פרוג, פינק פלויד והביטלס בילדות, שהתחלתי לשמוע ממש כשהן פעלו. אבא שלי היה בקטע של רוקנרול 🙂 גם עזר שגרתי ליד שתי חנויות מוזיקה מיתולוגיות בכיכר מסריק בת"א: פאז ומנגו. אהבתי גם את ג'נטל ג'ייאנט ופרנק זאפה בענק וקינג קרימזון. בנעורים התאהבתי בקרוסבי סטילז נאש וניל יאנג, במקביל גיליתי את הסטונז וככה הסקרנות משכה אותי לגלות עוד ועוד דברים. יש לי עדיין מאות תקליטים מהנעורים, בסטודיו שלי בחולון.
איזו מוזיקה חדשה ממש אהבת לאחרונה?
יצא לי להתאהב בכמה סינגרס-סונגרייטרז בשנתיים שלוש האחרונות, שבמקרה הן גם חברות: לוסי דייקוס, פיבי ברידג'רס וסוקר מאמי – שווה להאזין לכל מי שאוהב מילים וגישות חדשות בכתיבתן בתוך שירים:
יש עוד הרבה, אבל אציין כמה שאהבתי במיוחד לאחרונה: Hovvday, Craig Finn ו – MT.JOY.
במעל ל30 שנות יצירה, עבדת עם כמה מהשמות הגדולים ביותר בתעשיית המוזיקה בישראל. האם יש מוזיקאי/ת, חי או מת, ישראלי או בינלאומי שהיית רוצה לעבוד איתו?
כן בטח הרשימה ארוכה, אשמח לעבוד עם מי שחי. הייתי מתחיל קרוב: אלון עדר והילה רוח. שניהם מעוררי השראה.
צפיתי לאחרונה בפעם המי יודע כמה ב"שבתות וחגים". מדהים שגם 2 עשורים אחריה, הכל עדיין מאוד רלוונטי, בעיקר מה שהסדרה אומרת על החברה הישראלית. התפקיד של שניאור ששיחקת שם, למרות שהיה די קטן, חרוט לי בזיכרון היטב. מה אתה זוכר מהתקופה הזו?
אני זוכר את היום צילום הזה. באתי לצוות משומן ומנוסה להיות אורח ליום אחד, זה היה מרגש. זאת באמת הייתה פריחה אדירה של הטלוויזיה שלנו. בעצם התחלה של גל שרק הלך וגדל. באופן אישי שיחקתי מאז בדברים מאוד יפים, אם כי בודדים. את רוב זמני אני מקדיש לשירים, אני אוהב אותם והם אוהבים אותי:)
השקת בשנה שעברה ספר אוטוביוגרפי, "חוזר לשם עכשיו" והיה גם את הקליפ הנוסטלגי לשיר באותו השם. האם יש מחשבות על סרט דוקומנטרי? זה משהו שהרבה מאיתנו היינו רוצים לראות.
תודה על הפרגון. אני אמנם מתעסק קצת עם כתיבה של תסריט כזה או אחר, אבל עוד מוקדם לדבר. בשנה האחרונה עשיתי שני קליפים שמאור כהן ביים ויש לנו מחשבות על סרט משותף, קצר בראש אומנותי. אבל דוקומנטרי זה תקציב ובשביל תקציב צריך כסף ומי ישלם בנון? בנון ישלם? 🙂
בוא נדבר רגע על הופעות חיות: מה הדבר המביך ביותר שקרה לך אי פעם בהופעה?
אומרים כשאתה עושה משהו מעל 1000 פעמים, אתה נהיה מומחה לדבר. אני בעשר האחרון… נהנה גם מרגעי המבוכה, אין לי בעיה להתבלבל בבתים בסדר שלהם, לצחוק על עצמי, אני אוהב להופיע ואנשים נהנים בהופעות. כשהייתי יותר צעיר, המבוכה הייתה מביישת אותי, אבל זה לשמחתי עבר עם הצעירות.
האם יש לך טקס כלשהו לפני שאתה עולה לבמה?
קצת תרגילי חימום גוף, חימום קול. לפעמים אני אוהב לעצום עיניים ולהתרכז בנשימה, לפעמים לעשות טיול איטי ברגל. אני אוהב להיות לבד ברגעים לפני שאני עולה לבמה ולא לטחון דיבורים, את זה אני מעדיף אחרי ההופעה 🙂
בשבת הקרובה, 13.8, אתה מקיים הופעת אונליין. מה מצפה לנו?
יופי שאתה שואל, ואשמח להזמין פה את כל מי שבעניין. קודם כל, אנגן את כל האי.פי החדש לבדי באקוסטית ומפוחית. לאחר הקטע הזה, אהיה פתוח לבקשות מהקהל וגם אענה על שאלות.
קישור: https://www.facebook.com/groups/744154000168907
אלעד אביגן עורך ומשדר את "זה רוק פורטו" בימי שלישי בין 15:00 – 16:00.
