איתי מזילו, 38, סינגר-סונגרייטר שגדל בראשל״צטאון וחי בתל-אביב. ב-2002 הקים את UNMUTE עם אורי לוי-גנני, לירן דרול ועמית אלפסי וב-2009 הוציאו EP בשם The Demo. במקביל, החל להופיע גם בהופעות סולו ושיתף פעולה כגיטריסט ומעבד עם מוזיקאים ומוזיקאיות מקומיים. ב-2014 יצא אלבום הבכורה שלו, So Far, The View שהופק עצמאית ע"י מזילו וחברי ההרכב המקורי (אורי לוי-גנני ועמית אלפסי) יחד עם קובי פרחי (אולפני מצלול) ויצא לעולם בעזרת קמפיין הדסטארט מוצלח.
איתי, איזו מוזיקה שמעו בבית הוריך?
האחים שלי בעיקר שמעו רוק על כל גווניו, מישראלי כמו משינה, רוקפור ונושאי המגבעת ועד לאיירון מיידן מטאליקה, דרך פינק פלויד, ביטלס, קווין, דורז, סמיתס, סווייד, פוליס ועוד. הרבה קלאסיקות, אבל גם הרבה רוק עדכני שהיה באייטיז ובניינטיז (סאונדגארדן, אליס אין צ'יינס, גראנג' על להקותיו הענקיות וכאלה). אמא שלי מאד אוהבת מוזיקה וכנראה שהביטלס הכי אהובים עליה אבל היא שומעת כל דבר מלודי ונעים לאוזן. אבא שלי כנראה יגיד שאין כמו אבבא (no pun intended).
מה גרם לך לרצות להיות מוזיקאי?
כל החיים אני מנסה להבין למה…(בצחוק, כמובן). מגיל קטן הייתה לי נטייה ליצור בעצמי כל דבר שריגש אותי והכניס אותי לעולם מקביל מהמציאות, כל סוג של אמנות. מוזיקה תמיד ליוותה אותי בכל רגע ותקופה, תמיד עם אוזניות. אז בגיל 14 התחלתי לכתוב ולהלחין שירים – וזה מה שתפס הכי חזק. מצאתי את עצמי מבטא את מה שהיה בפנים והרגשתי הזדהות והתרגשות ממי שהאזין. נוצר בכך חיבור עם עצמי ועם אנשים בצורה שלא הכרתי לפני כן, וזה מה שמוביל אותי גם היום.
מי היו המוזיקאים האהובים עליך כשהתבגרת?
ניינטיז חזק, עם סבנטיז קצת מאוחר יותר; המרכזיים והמשפיעים ביותר הם אואזיס, רדיוהד, גרין דיי ולקראת גיל 20 נכנסו עמוקות למערכת פינק פלויד, ביטלס ואריק קלפטון. בהמשך הרשימה ולא הרבה מאחורה – נירוונה וסאונדגארדן, אר.אי.אם, מניק סטריט פריצ'רס, סטריאופוניקס, סווייד, קיי'ס צ'ויס, דה וורב והיד עוד נטויה. גם איפה הילד, מוניקה סקס, היהודים, יזהר אשדות, החברים של נטאשה ואריק איינשטיין הגדול בגזרה הישראלית. השירים והאמנים שאני אוהב זה כמו דת מבחינתי, אמונה במשהו פנימי שמחבר אותך לעצמך.
אילו אמנים שאתה אוהב גילית רק בשנים האחרונות?
גרגורי אלן אייזקוב. פולקיסט אטמוספרי ואיש מילים שונה ומיוחד. היה אצלי בריפיטים בשנים האחרונות. הוא הכי חדש מבחינתי, אבל אם נלך אחורה קצת גם ל-10,15 שנה האחרונות אז גם דת' קאב פור קיוטי והקילרז, BRMC, חוזה גונזאלס ויותר אחורה מזה גם את ארבעת האלבומים הראשונים והמצויינים של קולדפליי (ובהתעלמות כמעט מוחלטת מכל מה שעשו מאז).
האם לדעתך הם השפיעו על הסגנון המוזיקלי שלך? למשל ב!Hey Child, הסינגל האחרון שלך, אני שומע את ההשפעה של אואזיס.
משפיעים, בטוח. אבל בכתיבה והלחנה לעולם לא בחרתי באמן אהוב ואמרתי "עכשיו אני אעשה כמוהו". זו מחמאה אדירה בשבילי שאתה מזהה ב-Hey Child! את אואזיס, אבל אני שומע שם שילוב של כמה דברים שהם אני ושאני אוהב. עם זאת, זו לא בחירה מודעת (מעבר לרצון הבלתי נשלט בגיטרה-בס-תופים!).
שאלת השאלות: האלבום הקודם שלך יצא ב2014. מתי אנחנו יכולים לצפות לאלבום חדש?
אלבום שלם ומוכן? כנראה סוף 2022 / תחילת 2023. אבל עד אז עוד יהיו הרבה שירים להשמיע בדרך.
מה הדבר שאתה הכי פחות אוהב בלהיות מוזיקאי?
את הזמן שעובר בין הופעה להופעה או בין השמעת / הוצאת שירים חדשים. זה הזמן שבו כל הקולות הכי לא נכונים מתרוצצים לך בראש.
מה העצה הכי טובה שאי פעם קיבלת ממוזיקאי אחר?
וואו, אני צריך לחפור טוב טוב בזכרון פה ולבחור בין המון עצות ודיונים. אחת טובה הייתה לא להתנצל בפני הקהל אם סיימת לנגן שיר בהופעה וטעית באקורד או במילים או באיזה תו בסולו – זה לא ביג דיל לאף אחד וגם ככה רק אתה שמת לב!
איזו עצה היית נותן היום למוזיקאי צעיר?
לא לקחת אף אחד שמקשיב לך או משמיע אותך ומתרגש ממך כמובן מאליו. זה כבר מזמן עידן של רשתות דיגיטליות מנוכרות, עידן של "מדיה לא חברתית" וכל מה שמעניין היום אנשים זה מספרים. גם בעבר המוזיקאים היו סופרים מספרים, כמו כל עסק שמכבד את עצמו – זה כן חלק מהצמיחה שלך. אבל יש בעיסוק הזה הכי הרבה נשמה ולב מבין הרבה מאד עיסוקים אחרים, אז לא משנה בכמה מספרים תתגאה, תזכור מי ומה עומד מאחוריהם.
בחלומות הכי פרועים שלך, לאן היית רוצה להגיע עם המוזיקה?
הכי רחוק שאפשר, לכמה שיותר שנים ומבלי לאבד הרבה בדרך.
בוא נדבר רגע על הופעות. האם יש לך טקס כלשהו לפני הופעה?
אני חייב לפחות 5-10 דקות של לבד לגמרי ממש לפני שההופעה מתחילה. להיכנס לפוקוס. לפעמים לא מתאפשר לי וזה לא הכי נורא, אבל כשכן זה מתכון להופעה יותר טובה מבחינתי.
מה הדבר הכי מביך שקרה לך אי פעם בהופעה?
אני לא מובך בקלות בהופעה אבל תמיד יש סיפורים הזויים. נגיד לא מזמן לפני הופעה, התחילו עבודות חשמל ברחוב והכל נדחה בשעה. כשלבסוף חזר החשמל, מי שנשאר ולא הלך הביתה, ראה אותי מתחיל סוף סוף ומיד איך שנגמר השיר הראשון, נפל שוב החשמל! לשמחתי, רק לרגע. יש גם תיעוד של זה. חוץ מזה, פעם אחת הופעתי במקום קטן ואחרי כמה שירים, הסאונדמן החליט לצעוק לי מול כל המקום "אחלה, עכשיו תנגן משהו שמח!". אולי זה היה מביך יותר בשבילו, האמת. מה, אני לא כזה דאונר!
ציין אמן אחד שהיית רוצה לחלוק איתו במה ולמה?
נואל גאלאגר. כי בזכותו אני כותב שירים ונראה לי גם שיהיה לנו שילוב קולות טוב ושבאופן כללי נסתחבק. לעומת דיוויד גילמור או תום יורק למשל, שתרעד לי כל עצם בגוף.
קיימת בעבר הופעות מחווה לרדיוהד וREM. ב31.7 אתה וזוהר אסא מקיימים מופע מחווה לפו פייטרס בלבונטין 7.
ספר לנו בבקשה על החיבור שלך ללהקה ומה מצפה לנו?
גם פו פייטרס הם השפעה גדולה מאד עליי, ובמיוחד במה שבנה את הרעיון של האלבום הראשון שלי; כמו באלבום הכפול שלהם In Your Honor, שחציו רוקנרול ודרייב וחציו השני אקוסטי ועדין, כך גם תכננתי שיהיה So Far, the View, זו לחלוטין הייתה ההשראה.בסוף יצא שהכל התחבר לי לסיפור אחד. המוזיקה שלהם תמיד הייתה שם איתי לאורך כל האלבומים שלהם, אבל עם זאת, ההופעה הזו היא נטו כהוקרה ולזכרו של טיילור הוקינס. כי לא קל לעכל עדיין. העולם איבד איש אדיר ומוזיקאי ענק שהיה פס-קול חיים של מיליוני אנשים וחלק בלתי נפרד מהפו פייטרס, וממש ממש בטרם עת. אז זו מחווה אקוסטית, רגשית וקרובה מאד של זוהר ושלי, עם ג'ני פקמן ונדב בונדר שיתארחו לביצועים עדינים וחשופים. רואים זאת כהזדמנות לחלוק את הרגע הזה בזמן עם מעריצים נוספים של הלהקה.
קישור לאיוונט: https://www.facebook.com/events/600107384804880/?ref=newsfeed
לרכישת כרטיסים: https://bit.ly/mazilo-fighters
