מאת: אלעד אביגן

יהונתן רם הוא זמר יוצר שעושה רוק אלטרנטיבי בעברית, הוציא סינגל ראשון בקיץ 2020 (שהגיע למקום הראשון במצעד הרוק של ישראל), ומאז שיחרר 4 סינגלים נוספים.
כיום עובד על אלבום ראשון בהפקה עצמית באולפנו הביתי, ומלווה בנגינה אומנים נוספים בהופעות (את אילת אבני על גיטרה בס ואת איתי מזילו על פסנתר).

צילום: בר באייר

יהונתן, ראשית תודה רבה על הזכות.
קח אותנו לילדות. איזו מוזיקה שמעו בבית הוריך?

האמת שלא שמעו הרבה מוזיקה אצלנו בבית, למרות שלאבא שלי היו לא מעט תקליטים שהוא אסף בצעירותו. אני כן זוכר פה ושם קצת מוזיקה קלאסית, ביטלס, אבבא וקווין.

לאיזו מוזיקה אהבת להאזין בגיל ההתבגרות?
בכיתה ה' בערך גיליתי יחד עם כל העולם את Nevermind ואת האלבום השחור של מטאליקה. משם נמשכתי יותר לעולם הגראנג' ופחות למטאל (בעיקר נירוונה וסאונדגרדן), אחר כך בחטיבה היתה לי תקופה של פאנק רוק (אופספרינג, גרינדיי, פרזידנטס) ומאוחר יותר רוק אלטרנטיבי (רדיוהד, מיוז). רק אחרי התיכון נחשפתי והתאהבתי גם בפרוגרסיב של שנות ה-70 (ג'נסיס, פינק פלויד, קאמל). תוך כדי כל זה גם הרבה ניינטיז ישראלי (איפה הילד, אביב גפן, אסף אמדורסקי).

מתי הבנת שגם אתה רוצה להיות מוזיקאי?
כשהייתי קטן למדתי פסנתר קלאסי בקונסרבטוריון בתל אביב. לצערי אחרי 3 שנים הפסקתי ללמוד והתרחקתי לגמרי מעולם הנגינה והמוזיקה.
6 או 7 שנים אחר כך, יצא אוקיי קומפיוטר של רדיוהד. האלבום הזה העיף אותי ובחיים לא התרגשתי ככה ממוזיקה לפניו. הרגשתי שגם אני רוצה לנסות לרגש ככה אנשים, קניתי גיטרה והתחלתי לנגן ולכתוב שירים.

מוזיקה (לאו דווקא חדשה) שגילית לאחרונה ואהבת?
שני שירים שספוטיפיי גילה לי לאחרונה: Speeddance של Reptile Youth, רוק אלקטרוני מקפיץ וכיפי ו-Meftunum Sana של Gaye Su Akyol, זמרת טורקייה בהפקה רוקיסטית אלקטרונית פסיכדלית.
שיר נוסף ששמעתי ממש לאחרונה ב-"נגד כיוון הזיפים" וישר תפס אותי הוא Little Breaths של גן גנור.

יש מוזיקאי/ת שמהווה השראה עבורך?
ההשראה הכי גדולה היא רדיוהד, אבל בעיקרון ההשראות המוזיקליות שלי משתנות בהתאם לתקופה. אין לי סגנון קבוע שאני מאזין לו ואני תמיד מנסה להיפתח לסגנונות נוספים ולגלות דברים חדשים.

נחשפתי אליך לראשונה דרך הקאבר האקוסטי שהקלטת לLiving On My Own של פרדי מרקורי ב2019, קאבר פשוט נהדר בעיני.
הקאבר שותף באתר הרשמי ובעמוד הפייסבוק הרשמי של פרדי מרקורי, שזה הישג אדיר וחתיכת חותמת. איך הרגשת עם זה?

זה באמת הישג אדיר מבחינתי ובהחלט הרגשתי שקיבלתי כאן חותמת, גם בתור זמר מבצע, וגם בתור מישהו שמקליט לבד בבית. השיתוף הזה היה מאוד מרגש, ואין ספק שזה היה גם בוסט גדול לאגו. עד היום אני מקבל תגובות מאנשים מרחבי העולם על הקאבר הזה, וזה ממש מדהים בעיניי.

שחררת לאחרונה סינגל חדש, "צפוף".
כתבתי לך ואני אציין גם פה שמזה הרבה זמן לא התרגשתי ממוזיקה כמו אחרי ההאזנה הראשונה לשיר.
ספר לנו בבקשה על הרקע לשיר ועל התגובות שאתה מקבל עליו.

השיר נולד אחרי שחבר סיפר לי שהוא היה חולה ונאלץ לקחת ימי מחלה ולא לעבוד כמה ימים. לראשונה מזה הרבה זמן הוא הצליח לנוח ופתאום הוא הבין שכשהוא היה בריא הוא העביד את עצמו קשה מדי עד שהגוף שלו אמר לו: די, כל הבריאות הזאת עושה אותך חולה.
לשיר נוספו עוד אלמנטים של החיים המודרניים ולחצים נפשיים שמתלווים אליהם כמו הצפיפות בעיר, רשתות חברתיות, אובדן חופש הפרט ועוד.
בנוסף לזה גם יצרתי לו קליפ בעזרת בינה מלאכותית – הפכתי את עצמי לסייבורג עתידני ששר את השיר על רקע תמונות של אורבניות דיסטופית.
בינתיים השיר מקבל המון אהבה ותגובות ממש מדהימות, בין השאר מאנשים שאמרו שהזילו דמעה כששמעו אותו, מאוד מרגש אותי לשמוע שהמוזיקה שלי נוגעת ככה באנשים, וזה נותן לי כוח להמשיך בדרך שלי כיוצר.

הסינגל הקודם שלך, "רוב הזמן אני רוצה למות" הוא פשוט קאלט!
ספר לנו עליו משהו מפתיע.

היו לי לא מעט תקופות של דיכאון עמוק בחיים, ואף פעם לא הצלחתי או אפילו ניסיתי ליצור שום דבר בתקופות האלה. השיר הזה הוא הפעם הראשונה שיצרתי משהו בתוך תקופה כזאת. זה התחיל בתור דאחקה עם עצמי, ובעקבות תגובות נלהבות מחברים שהשמעתי להם קטעים ממנו תוך כדי תהליך ההפקה החלטתי להוציא אותו לאור.

"אמנזיה", אחד הסינגלים הקודמים שלך, כבש את המקום הראשון במצעד הרוק של ישראל.
אתה עדיין זוכר את זה?
😉
ברור שאני זוכר, "אמנזיה" הוא הסינגל הראשון שהוצאתי והתרגשתי מזה שבכלל השיר נכנס למצעד ועוד היישר למקום השני! שבוע אחרי זה השיר כמעט עף מהמצעד (שוב מקום שני אבל הפעם מהסוף), אז כשבשבוע השלישי השיר הגיע למקום הראשון הייתי מאוד מופתע וכמובן מאוד מאוד שמח, לא ציפיתי לכמות כזאת של אהבה מהתחנה ומהמאזינים.

אחריו היו גם את "זה הזמן" ו"שני אנשים". יש תיכנון לגבש את כולם לאי.פי או אלבום?
שני השירים האלה, בנוסף ל-"אמנזיה" ו-"צפוף" היו מתוכננים במקור להתאחד לאי.פי אחד של ארבעה שירים, שאת כולם הפקתי יחד עם אפי אדלשטיין. בסוף בגלל הפרשי הזמן בעבודה על השירים (בעקבות נסיבות החיים) כל אחד מהם קיבל אופי שוני לגמרי ולא הרגיש לי נכון לקרוא לכולם יחד אי.פי, בעיקר שעברו מעל שנתיים וחצי בין השיר הראשון לאחרון.

צילום: הילה בראל

מה העצה הטובה ביותר שקיבלת אי פעם ממוזיקאי/ת אחר/ת?
כשטיילתי באוסטרליה איכשהו נקלעתי לנגן קלידים יחד עם להקה מקומית בכמה הופעות. זו היתה פעם ראשונה שבאמת ניגנתי עם מוזיקאים מקצועיים והייתי להוט להוכיח שאני יודע לנגן. סולן הלהקה אמר לי: "אתה מנגן ממש יפה, אבל תשתדל לנגן קצת פחות ולהשאיר מקום גם לאחרים". מאז הבנתי שלדעת לנגן זה נחמד, אבל לדעת לא לנגן זה הרבה יותר חשוב.

איזו עצה היית נותן למוזיקאי מתחיל?
קטונתי מלתת עצות למוזיקאים, אני בעצמי עדיין מוזיקאי בתחילת הדרך, עדיין עושה מלא טעויות ומנסה ללמוד ולהשתפר. כרגע אני מרגיש שהכי חשוב מבחינתי זה להישאר בתנועה ולהמשיך ליצור ולהיות בעשייה מוזיקלית.

מה השיר האחרון שגרם לך להזיל דמעה?
לצערי עבר כל כך הרבה זמן שאני לא זוכר.

אם היית צריך לבחור 3 אלבומים לקחת לאי בודד. מה היית לוקח?
שאלה קשה מדי! התשובה תהיה שונה לגמרי בכל יום נתון… כרגע עולים לי לראש שני אלבומים שהיו איתי בתקופות משמעותיות בחיי ומאוד השפיעו עליי כיוצר – Ok Computer של רדיוהד, The Wall של פינק פלויד. מצד שני אם אני אקח אותם לאי בודד אולי אחר כך אני לא ארצה יותר לשמוע אותם בחיים, אז אולי עדיף אלבומים שאני בכלל לא מכיר? אשמח להמלצות 🙂

צילום: ליעד ענו

אם יכולת לבחור מוזיקאי אחד, חי או מת, להכנס איתו לאולפן ההקלטות. מי זה היה?
נייג'ל גודריץ' ללא ספק.

בחלומות הכי פרועים שלך, לאן היית רוצה להגיע עם המוזיקה?
ברמה האישית החלום הגדול הוא לעשות מספיק כסף ממוזיקה כדי שאני אוכל לעשות רק מוזיקה ולא אצטרך לעשות שום דבר אחר.
החלומות היותר פרועים הם שהמוזיקה שלי תהיה עם אנשים ברגעים ו/או תקופות משמעותיים בחייהם, להצליח לתת לאנשים את מה שאני קיבלתי מהאומנים שליוו ומלווים את חיי.

ולסיום: הופעות.
מה ההופעה הטובה ביותר שהיית בה כקהל?

וואו, קשה לבחור… זכיתי לראות הרבה אומנים גדולים שאני מאוד אוהב, וכל אחד מהם הביא משהו שונה לגמרי והעיף אותי בצורה אחרת.
הצלחתי לצמצם את זה לטופ 5 (ויש עוד מלא, איך אפשר לבחור?!?!), לא בהכרח בסדר הזה: רדיוהד, מיוז, כריס קורנל, קאמל, ניק קייב.

צילום: יהודה כחלון

מה הדבר המביך ביותר שקרה לך על הבמה?
בעיקרון אני לא מובך בקלות, קרו כמובן המון פעמים שהתבלבלתי במילים או טעיתי באקורד אבל אם ממשיכים הלאה ולא מתרגשים מזה הקהל שוכח תוך רגע. אני זוכר הופעה אחת בתקופת הקורונה, כשהיה אסור להופיע במקומות סגורים, השתתפתי בפסטיבל שעיריית תל אביב אירגנה – הופעות של מוזיקאיים מקומיים בחצרות של בניינים, כשהקהל הוא דיירי הבניין. תוך כדי ההופעה אישה מבוגרת שהיתה בקהל קמה, ניגשה אליי באמצע שאני שר ומנגן וביקשה ממני לנגן שירים של אלביס. זה חזר על עצמו מספר פעמים במהלך ההופעה, לא כזה מביך אבל מוזר ומצחיק.

האם יש לך הופעות בקרוב?
כרגע לא מתוכננות הופעות. אני מתרכז בהקלטת האלבום באולפן הביתי שלי, כנראה כשהאלבום יהיה מוכן אחזור גם להופיע.

אלעד אביגן עורך ומשדר את "זה רוק פורטו" בימי שלישי בין 15:00 – 16:00.