כמעט מיותר להציג את מטאליקה, אולי להקת המטאל הגדולה ביותר בכל הזמנים. דרך מעניינת להסתכל על ההיסטוריה של הלהקה עוברת דרך קטעי הנגינה שהיו בכל אחד מארבעת האלבומים הראשונים, ובאלבום אחד שהגיע כמה שנים לאחר מכן. תביאו אוזניות, בואו נתחיל.
Kill Em' All – (Anesthesia) Pullin' Teeth
אחד מהדברים הבולטים ביותר באלבום הראשון של הלהקה הוא האגרסיביות ומעין בוסריות, עם הרבה שירים קצרים בהשוואה לאלבומים האחרים של מטאליקה. יש לא מעט שירים בועטים מהאלבום שנכנסו לקאנון של הלהקה, כמו Seek and Destory או Hit the Lights, וכמובן יש את קטע הנגינה הזה שנכתב כולו ע"י קליף ברטון המנוח, הבסיסט האגדי.
Pulling Teeth מתחיל בבס של 2:30 דקות, ולאחר מכן מצטרפים לברטון התופים של לארס אולריך, אבל הדגש נשאר על הבס של אחד מגדולי הבסיסטים. יש איכות, יש כישרון, יש דיסטורשן ויש הבטחה שתמומש באלבומים הבאים. במובן מסויים זה מסכם את כל האלבום, אולי אלבום הת'ראש המובהק ביותר שהם הוציאו.
Ride The Lightning – The Call of Kthulu
האלבום השני של מטאליקה, Ride the Lightning, שונה. הוא משלב את הכעס של האלבום הראשון עם מלודיות מורכבות יותר, כולל שירים כמו Fade to Black מצד אחד ופצצות אנרגיה כמו Creeping Death או Trapped Under Ice.
המורכבות הזאת בולטת גם בקטע האינסטרומנטלי, השיר האחרון באלבום והארוך ביותר בו. זה מתחיל כבר מהשם: במקום בדיחה על גז הרדמה וטיפולי שיניים, מתייחסים לקת'ולהו, דמות אימה מסיפור קצר של הסופר ה.ג'. לאבקראפט. בשיר עצמו המורכבות מורגשת גם כן: בדומה לשיר הקודם הוא מתחיל בסולו, הפעם סולו גיטרה שכתב במקור דייב מאסטיין, גיטריסט העבר של מטאליקה והסולן המפורסם של מגהדת'.
קריאתו של קת'ולהו לא מפסיקה שם. הסולו הפשוט משתנה כשנכנסים התופים ואנחנו עוברים למוזיקה מורכבת יותר ולתפקידים שונים של שתי הגיטרות, המובילה של קירק האמט וגיטרת הליווי של ג'יימס הטפילד. במקום סולו בס כבד וחד-מימדי יש לנו יצירה עמוסת רבדים שמחליפה כיוון כמה פעמים לאורכה.מרכז הכובד עובר בין הגיטרות, התופים והבס מכתיבים את הקצב ויש כאן קטע נגינה שעומד בזכות עצמו גם בלי השירה של הטפילד. שימו לב לזה שהקטע, בדומה ליצירות רבות של מטאליקה, מתבסס על ריף מרכזי אחד, ולמעגליות כשסולו דומה לזה שפתח את הקטע גם מופיע לקראת סיום.
Master of Puppets – Orion
אלבומה השלישי של מטאליקה היה המשך ישיר, בהרבה דרכים, ל-Ride the Lightning. גם כאן יש לנו שירים בהן הגיטרות תופסות מקום מרכזי ונכסי צאן ברזל בעולם המטאל כמו שיר הנושא, Welcome Home ואחרים. לכן, באופן לא מפתיע, קטע הנגינה מזכיר מאוד את קריאתו של קת'ולהו.
2 הגיטרות מנגנות תפקיד דומה בדקות הראשונות, אז יש סולו של קירק האמט וקטע מעבר ארוך, החל מהדקה הרביעית, בהובלת הבסיסט, קליף ברטון. לאחר מכן אנחנו רואים חזרה למוזיקה כבדה יותר (החל מהדקה השביעית) עד לסיום השיר. השיר במקור היה אמור להיות חלק מ-Welcome Home עד שתפס נפח משל עצמו, והשינוי החד בין החלקים השונים מעניק לו נפח יותר פרוגרסיבי מקטעי הנגינה האחרים של הלהקה. באותה מידה Orion, שקרוי ע"ש קבוצת הכוכבים, יכל להיות שלושה שירים שונים שמגיעים לאורך של 8:27 דקות. מדובר ביצירה מורכבת שחושפת עוד בכל שמיעה חדשה.
And Justice for All – To Live is To Die
And Justice For All נכתב ממקום של כאב אחרי מותו הטרגי של ברטון בתאונת דרכים. כל האלבום מלא במוזיקה מתקדמת יותר מהת'ראש מטאל שראינו ממטאליקה, וזה מתבטא גם בקטע הנגינה. אם אדם זר ישמע את השיר בפעם הראשונה, הוא יתקשה להאמין שהיא שייכת ללהקה עם המילה "מטאל" בשם.
אחרי אותה דקה התיפוף האגרסיבי של אולריך מאותת על שינוי קצב, ונכנסות הגיטרות של הטפילד והאמט לחלק אגרסיבי יותר. אין כאן את הזעם האגרסיבי שפרץ באלבום הראשון והמשיך גם ב-Ride The Lightning, אלא גיטרות מאופקות יותר וחזקות לא פחות. גם לאחר סולו הגיטרה של קירק האמט, שנגמר באזור 4:33, אנחנו לא רואים את הלהקה מנגנת הכי חזק שהיא יכולה, אלא שומרת על כיוון מאופק יותר. שימו לב שגם כאן, בדומה לשירים אחרים באלבום, קשה לשמוע את הבס.
השיר, שמוקדש לברטון, כולל מילים בניגוד לקטעים האחרים של הלהקה. "כשאדם משקר, הוא רוצח חלק קטן מהעולם. אלה מקרי המוות החיוורים בהם גברים מקפחים את חייהם. אני לא יכול להיות עד לכך יותר. ממלכת הנחמה לא יכולה לקחת אותי הביתה?", מקריא הטפילד אחרי 7:35 דקות. גם כאן יש מעגליות כשקטע דומה לגיטרה האקוסטית מתחילת השיר מופיע בסיומו. השילוב הזה בין האיפוק והזעם של הגיטרות והמילים הברוטליות שמטיח בנו הטפילד, בקול בטוח ושליו, הופך את היצירה הזאת לאחת מהפסגות של מטאליקה בקריירה ארוכה ומוצלחת.
ההמשך
באלבומה החמישי של הלהקה, The Black Album, אין קטע נגינה. האלבום היה שונה מארבעת האלבומים הקודמים עם שירים "מסחריים" יותר, קצרים יותר ו-12 שירים במקום 8. אותו אלבום הוביל לפריצה המסחרית הגדולה ביותר של הלהקה עם שירים כמו Enter Sandman ו-Nothing Else Matters, עד היום שני השירים המזוהים יותר מכל עם מטאליקה.
גם באלבומים שבאו אחריו ונטו לכיוון ההארד רוק – Load, Reload או St.Anger הידוע לשמצה בקרב חלק גדול ממעריצי הלהקה – לא היה כל קטע נגינה. המגמה של כל מטאליקה השתנתה ב-2008 עם Death Magnetic, האלבום הראשון בו השתתף הבסיסט רוברט טרוחיו.
האלבום נחשב כניסיון לחזור לסגנון הת'ראש שאפיין את מטאליקה ולכן כלל קטע נגינה לראשונה מזה 20 שנה, בין אם מדובר בניסיון לשכנוע המעריצים ש"מטאליקה הישנה חזרה" או ברצון לייצר משהו דומה לשנים ההן. בדומה לרוב השירים מאותו אלבום הוא לא זכה למעמד המיתי של הקטעים משנות ה-80', אבל מדובר בקטע נגינה לא רע בכלל.
אותו קטע נגינה, Suicide and Redemption, משלב בין מוזיקה אגרסיבית מצד אחד לגיוון מהצד השני. השיר נכתב על ידי ארבעת חברי הלהקה של מטאליקה וניתן לשמוע בו את הביטוי של כל אחד מהם: ליין הבס של טרוחיו, התיפוף של אולריך, הריפים של הטפילד והסולואים של האמט. מדובר בשיר הארוך ביותר שהלהקה הוציאה, 9:57 דקות, אבל בקטע מצויין שלא זכה להכרה לה הוא ראוי.
התמונה הראשית מבילאבורד.
מוזמנים לשמוע את ספיישל מטאליקה של Top of the Rock, תוכנית הרדיו של טל סיוון ובר קציר. Top of The Rock משודרת בכל יום חמישי בין 11 ל-12.
