למה? – ככה זה כשלהקה מתבגרת

עופר פרוינד על האלבום החדש של PARAMORE – This Is Why

בתוך הציפה מחדש של לא מעט להקות אימו פאנק או פופ פאנק משנות ה 2000, ללא מעט מאזינים או מעריצים של פאראמור היתה ציפייה או רצון שהלהקה תחזור לשורשים שלה באלבומה החדש this is why. גם לי היתה תקווה מסויימת לכך, ושני הסינגלים הראשונים שיצאו מתוכו, הסינגל המוביל שהוא גם שיר הנושא This is why והסינגל השני The news הגדילו את הציפיות לכך. הסינגל השלישי C'est comme ça היה קצת נפילה לעומתם ואולי היה צריך להדליק נורה אדומה מעל כיוון האלבום אבל גם לא היה כזה שיוריד את הציפייה. 

יש שאצלם כגודל הציפייה – כגודל האכזבה. מצד אחד – לא, האלבום הוא לא החזרת עטרה ליושנה של פאראמור, חוץ מחזרתו של זאק פארו לעמדת המתופף, למרות ששומעים נגיעות של פאראמור הישנה ב the news ואפילו ב You first. מצד שני – הכיוון הפופי שהלהקה תפסה בשני האלבומים הקודמים התחספס, גם בסאונד וגם בטקסטים הנוקבים, הלך לכיוון הפוסט פאנק והוא בסך הכל אלבום אלטרנטיבי טוב וסולידי מאוד, ומקבל ביקורות מאוד חיוביות בעולם.

This is why הוא היתוך של אלבומם האחרון של פאראמור, After laughter, עם אלבומי הסולו של היילי וויליאמס בסאונד יותר בועט שמושפע ממחוזות הבריט רוק העכשווי (היילי סיפרה בראיון לפני צאת האלבום שהם הושפעו מאוד מהסאונד של Bloc Party) עם קריצות לימי האימו העליזים של הלהקה. ובואו נודה באמת – פאראמור כבר בערך עשור לא ממש להקת אימו או פופ פאנק. כבר באלבום הרביעי שלהם Paramore  הפופ נכנסו השפעות הניו וייב, האייטיז והפאנק לאלבומים שלהם. This is why מחזיר יותר את הרוק לפאראמור וזה קורה לטעמי בצורה נהדרת. 

ועכשיו, לשירים עצמם.

This is why – 

שיר הנושא של האלבום והסינגל הראשון מתוך האלבום, עוסק בחיים שאחרי המגיפה העולמית והבידוד, ועל העולם שבו הרשת החברתית גרמה לזה שלכל אחד שיש דעה יכולה פשוט לשטח אותה בפני העולם בלי מחשבה מוקדמת. השיר כבר מסמל את הסאונד של האלבום ואת הריתמיקה והדינמיקה שלו

The news – 

ממשיך את הקצביות והעוצמה של השיר הראשון ואולי השיר הכי קרוב לפאראמור של שלושת האלבומים הראשונים. וינטג׳ פאראמור בסאונד אלטרנטיבי ולא פופ פאנקי כמו פעם. מדבר על החדשות והמלחמה הרחוקה באוקראינה וכמה נורא לצפות בזה מרחוק אבל שגם אי אפשר להפסיק. והיי, יש קאובל! 

גם השיר הזה וגם הקודם הזכירו לי באופי ובסאונד קצת את אינקובוס של light grenades. 

‏Running out of time – 

הסינגל הרביעי שיצא ממש בחמישי האחרון (16.2) שמדבר על מחסור הזמן שלנו בעולם ובחיים, ושגם הם עצמם יגמרו מתישהוא. ממשיך את קצב הדיסקו / פאנק עם התופים הסינקופליים והגיטרות שמגיעות לסף הדיסטורשן ולא חוצות אותו. מאוד מהודק ואפילו מרקיד. 

‏C'est comme ça – 

הסינגל השלישי מהאלבום, בעברית ״ככה זה״, אולי אחד מהשירים הקליטים באלבום. מאוד בריט פופ מריף הגיטרות הראשון שלו, קצת ארקטיק מאנקיז, קצת פרנץ פרדיננד. מדבר על החיים כשנכנסים לגיל שלושים. נראה אתכם לא מזמזמים את הפזמון החוזר לעצמכם, זה פשוט בלתי נשלט. 

Big man, little dignity –

מתכתב מאוד עם אלבום הסולו הראשון של היילי באופי, ממשיל את הקו האלטרנטיבי עם נגיעות קלידים אווריריות וריף גיטרה חודר, שיר שקט יחסית למרות שעדיין נוסע ולא ממש בלדה. קצת טיים אימפלה באופי לפרקים. 

You First – 

חוזרים לחיספוס ולנגיעות וינטג׳ של פאראמור עם הסאונד החדש שלהם. 

‏ Figure 8 – 

 שיר עם מקצב מאוד סינקופלי וריף גיטרה חד שגם מביא נגיעות של פאראמור הישנים. 

Liar – 

הבלדה הראשונה באמת באלבום, מאוד מזכירה את השירים מאלבום הסולו השני של היילי גם במקצבים וגם באווירה. אולי זה זמן לציין שאת האלבום הפיק קרלוס דה לה גארזה שגם הפיק את האלבום האחרון של היילי. 

Crave – 

ממשיכים את הוייב של השיר הקודם עם קצת יותר קצב, שיר שקצת מתחבר ל big man little dignity באווירה והאופי שלו. 

Thick Skull –  

השיר שסוגר את האלבום, גם הוא בלדה בסגנון אלבומה האחרון של היילי. מדבר על שיעורים בחיים שלא לומדים מהם ועל טעויות שחוזרים עליהן שוב ושוב. 

אז יאללה, זה הזמן שלכם להאזין ולהחליט מה אתם חושבים על האלבום החדש. אני אוהב. לא מה שציפיתי לו, אבל היילי בשיאה והלהקה התבגרה בחן לטעמי.

להאזנה לטוטאלי יו פאראמור שהגשתי ברדיו בשנה שעברה

להאזנה לאלבום במלואו