צילום: נופר הורוביץ (סטודיו קומפוזיציה).
פיני, קח אותנו לילדותך. איזו מוזיקה היתה בבית? מה אהבת לשמוע?
גדלתי בבית מזרחי-דתי. הקשיבו אצלנו בעיקר למוזיקה ישראלית בעברית, בדגש על מוזיקה מזרחית/ ים-תיכונית או מוזיקה עם הקשר דתי. מצד אחד שלמה ארצי, ריטה וגידי גוב ומצד שני אביהו מדינה, דקלון, חיים משה, חזנים למיניהם… הייתה פה ושם גם מוזיקה לועזית, בעיקר להיטי שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, אבל לא ממש רוק.
אני זוכר שכבר בתור ילד אבא שלי היה מקליט אותי לטייפ שר שירי שבת והבדלה, ובהמשך גם להיטים מזרחיים כמו "שבחי ירושלים", "הפרח בגני" וכו'. לבית כנסת כשלעצמו יש המון השפעה מהבחינה הזו, כי בתפילה יש המון מוזיקה ואני תמיד טוען שזו אחת ההשפעות המוזיקליות היותר משמעותיות שספגתי (זה נמצא בצורה שבה אני מנגן ומלחין, גם אם פחות מובהק באלבום הנוכחי).
כל זאת עד החטיבה. בסביבות גיל 13, למדתי בישיבה תיכונית לבנים בחיפה והתחלתי למצוא במוזיקה סוג של פתח לעולם שבחוץ, מה שהסתדר יופי עם כניסת האינטרנט לחיינו. אני לא בטוח היום אם זה נבע יותר מעניין במוזיקה עצמה או מתוך חסכים חברתיים וצורך להיות חלק, אבל זה מהר מאוד הפך למאוד אינטנסיבי. גיליתי את MTV ו-VH1 והייתי יושב אחה"צ עם פתקים משרדיים קטנים וכותב לעצמי שמות של שירים ואלבומים חדשים, כדי לחפש אח"כ מאיפה להוריד אותם כאמ.פי.3. זה היה מן הסתם המון פופ של תחילת שנות ה-2000, בריטני וכאלה. בהמשך כבר התחלתי להבריז עם חברים ולשרוץ בסניף הקרוב של טאואר-רקורדס.
מתי החלטת שאתה רוצה להיות מוזיקאי?
בסביבות גיל 15, כתה ט', 2001, היה גל מאוד חזק של ראפ והיפ-הופ, לפעמים משולב עם מוזיקה לטינית או רוק, וזה תפס גם בעברית. מאוד התחברתי אז לז'אנר הזה והתחלתי ללמוד בע"פ שירים ולפעמים אלבומים שלמים. לרוב גם לחקות אותם די במדויק, לפחות למיטב זכרוני (את אמינם למשל, הייתי עושה אחד לאחד).
הדבר הזה התפתח לאובססיה של ממש ובשלב מסוים הכרזתי שאני הולך להיות ראפר והייתי רציני לגמרי. הייתי כותב אז המון והיו לי איזה 15-20 שירים, אבל לא היו לי הידע או האמצעים לעשות עם זה משהו מעבר. חבר נוסף בשם מוטי עמר גם היה איתי בקטע הזה וכתב שירים משלו, אז יצא ששנינו התחלנו ללמוד גיטרה. המטרה המקורית שלי הייתה להלחין איתה את שירי הראפ שלי. אבל אז, דרך הנגינה בגיטרה, התוודענו גם למוזיקת רוק ורוק ישראלי בפרט ובסופו של דבר הגיטרה גם התחברה למגבר דרך פדאל דיסטורשן והתחלתי לכתוב שירים כאלו משלי. במקביל גם ליוויתי את מוטי עם השירים שהוא כתב והתחלנו להקליט סקיצות בבית (אז גם התנסיתי לראשונה בהפקה ביתית). בשלב הזה כבר היה לי ברור לחלוטין שאני הולך לעסוק במוזיקה גם בהמשך.
מי המוזיקאים שהכי השפיעו עליך?
הייתי בן 18 ב-2004, כשאלג'יר הוציאו את "מנועים קדימה". לא הכרתי אותם, אבל קראתי אז את הכתבה "ההיא" בעיתון והיה כתוב שם שיהיה מופע השקה לאלבום, במקום בשם "בארבי" בת"א ושהכניסה תעלה 30 ש"ח + דיסק מתנה. אז לא יכולנו ממש לפתוח יוטיוב או ספוטיפיי ולדעת על מה מדובר, אבל הייתה לי תחושת בטן והצלחתי לשכנע חבר אחד לעשות איתי את המסע הזה מאיזור חיפה.
זו הייתה הפעם הראשונה שלי בבארבי. אני דווקא זוכר שלא התחברתי עדיין להופעה עצמה, אבל זה התפוצץ עלי בבית כשהכנסתי את הדיסק לדיסקמן והתאים מאוד למצב הנפשי שלי אז. מפה לשם, הפכנו לחלק מהקהל הקבוע גם בהופעות. אני חושב שהייתי כמעט בכל ההופעות של הסיבוב ההוא. דרך ההופעות האלו גם הכרתי את אשתי וזה ללא ספק חלק מה-DNA שלי כמוזיקאי ובכלל.
במקביל, התחלתי להקשיב למוזיקאים אחרים שגיליתי דרך אלג'יר ואביב גדג', כמו שלום גד ויוסי בבליקי שהשפיעו עלי המון עם השנים.מן הסתם, הושפעתי רבות מכל מה שקשור לרוק ישראלי של שנות התשעים והאלפיים, ברי, מוניקה סקס, איפה הילד, הבנאים, היהודים, רונה קינן, נעם רותם וכל מה שמתחבר לרשימה הזו.
במוזיקה לועזית, היו לי כל מיני תקופות וכל אחת השאירה חותם כלשהו. דרך רוק קלאסי של הסיקסטיז והסבנטיז הגעתי לפינק פלויד ומשם לדברים יותר פרוגיים כמו קאמל וקינג קרימזון. דיוויד בואי השפיע רבות, כך גם REM ו-Queen. המון בריט-פופ (Oasis, Blur, Travis, The Verve) וגם רוק ופופ של תחילת שנות ה-00.
עם זאת, אני חושב שאחת ההשפעות הכי משמעותיות על האלבום הנוכחי, הגיעה דווקא מברוס ספרינגסטין. זה אמנם מישהו שלא גדלתי עליו, אלא אחד שגיליתי בגיל יחסית מאוחר ואולי דווקא בגלל זה יכולתי להתחבר לבגרות שבשירים שלו.
"אחת ההשפעות הכי משמעותיות על האלבום הנוכחי הגיעה מברוס ספרינגסטין"
לראות אותו בהופעה בפראג ב-2012, מבצע את My City Of Ruins, היה פשוט רגע משנה תודעה מבחינתי. כששמעתי את כל הקהל שואג איתו את המנטרה "Come on, rise up! Come on, rise up!", זה היה הרגע שבו הבנתי שאפשר לדבר על דברים מורכבים גם ממקום מרים ולא ממקום מוריד.
בוא נדבר על "אין יותר טקסים", אלבום הבכורה שלך. לדעתי זה אלבום הרוק הישראלי הטוב ביותר של 2020 שזכה לחיבוק חם אצלנו בתחנה ובקרב המאזינים. קח אותנו לתהליך העבודה על האלבום.
"פחות עניין אותי לעשות מוזיקה למוזיקאים"
למרות שהשיר הראשון נכתב אי שם ב-2010, אפשר לומר שנקודת ההתחלה של האלבום, הייתה ב-2014. בדיוק אז הסתיימה העבודה על האלבום הקודם שלי, שנמרחה על פני כמעט עשור. זה היה אלבום קונספט עם שירים שכתבתי בגיל 17-18, אבל כשהוא היה מוכן, כבר הייתי במקום אחר לגמרי בחיים והחלטתי לא לקדם אותו. לזמן מסוים הוא היה זמין ברשת, אבל אני לא מתייחס אליו כאלבום בכורה, מאחר ובעיני אלבום שיוצא כשאתה לא שלם איתו ורוב הזמן מחביא אותו, הוא סוג של אלבום גנוז. נולד לנו אז ילד ראשון והיינו צריכים לפנות חדר בבית, אז פירקתי את האולפן הקטן שהיה לי בחדר והשארתי רק גיטרה אקוסטית בהישג יד.
לא ידעתי אם אחזור ברצינות לכל העניין הזה של מוזיקה והקלטות, אבל בסוף החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס, כי היה לי חשוב שאחרי כל השנים של עיסוק במוזיקה, יהיה לי לפחות משהו אחד שאעמוד מאחוריו בזמן אמת וארצה לקדם ולהשמיע לכולם.ידעתי שהפעם אני רוצה לפנות לקהל רחב יותר. כבר פחות עניין אותי לעשות "מוזיקה למוזיקאים" וקצת התגעגעתי לשירי רוק מלודיים וקליטים. היה לי מאוד חשוב שהשירים "יעבדו" גם ברמה הכי נקיה שלהם, לבד עם גיטרה.
עברו כמה שנים כאלו של כתיבה והלחנה וכבר היו לי סקיצות די ברורות לרוב השירים באלבום (שאז עוד לא ממש היה "אלבום" במובן הקונספטי, אלא יותר כמו אסופת שירים). מהר מאוד ירדתי מהרעיון להקים שוב להקה והחלטתי שהפעם אני מתמקד בהקלטות עצמן עם כמה שפחות הסחות דעת. לקראת סוף 2018 התחלתי להקליט לבד בבית את השיר הראשון, "תקליטים ועוגיות".
תכנתתי תופים, הקלטתי גיטרות, בס ושירה והשיר היה כמעט גמור, אבל זה לא הרגיש לי מספיק "רוק", אז שלחתי את זה למתופף יותם חרודי, ביקשתי שיחליף את התופים המתוכנתים בתופים אמיתיים והזמנתי את ארנון שרון שינגן קלידים. ממש התלהבתי מהתוצאה וכבר בער לי לשחרר משהו, אז מיקססתי את זה לבד ושחררתי באימפולסיביות במאי 2019.
"חששתי שהאלבום יצא כשאני כבר במקום אחר"
בנקודה הזו, קרו 2 דברים משמעותיים. מצד אחד התחלתי לראות את השירים במעין מבט מלמעלה, להבין שיש ביניהם מכנה משותף, שיש לי פה סיפור ואמירה ושהם כבר לא אסופת שירים אלא אלבום. נוסף לכך, שמתי לב שעברה כבר חצי שנה ויש לי רק שיר אחד מוכן. ידעתי שאם אמשיך בקצב הזה, יקחו עוד שנים עד שהאלבום יהיה מוכן וחששתי שהוא שוב יצא כשאני כבר במקום אחר וזה יאבד רלוונטיות. החלטתי להעלות הילוך ושלחתי ליותם את שאר השירים להקלטת תופים. אח"כ שכרתי עוד כמה נגני/ות אולפן, מהמוכשרים/ות שבנמצא (יהוא ירון על הבס, מאיה בלזיצמן על הצ'לו וארנון שרון בפסנתר וקלידים) ובמקביל הקלטתי ערימות של גיטרות, שירה וקולות.
את רוב הגיטרות והשירה הקלטתי באולפן גדול (מצלול), כי רציתי סאונד של מגברים אמיתיים וגדולים, יש משהו בעמידה מול מגבר שמעיף אותך, שמשפיע גם על הנגינה עצמה. זה נעשה במרתונים מאוד אינטנסיביים. אני חושב שאת האקוסטיות לכל האלבום הקלטתי בסשן אחד של 5 שעות ואת הגיטרות בעוד כ-20 שעות שנפרשו על כשלושה ימים, בהם אפילו לא הקשבתי לתוצאות, רק הורדתי ערימות של טייקים בכל מיני וריאציות (התקציב שלי היה די מוגבל ובמצב כזה, לעבוד רוחבי זה משהו שחוסך כסף). גם שירה זה משהו שהייתי חייב לסיים ב-3-4 סשנים ואת הקולות שלא הספקתי השלמתי אח"כ בבית.
בד"כ אני לא יורד לפרטים הטכניים, אבל אולי יעניין אתכם/ן לדעת שבאלבום הזה אין אפילו ערוץ מידי אחד. לא שיש לי משהו נגד שילוב של תכנותים ואלקטרוניקה (להיפך), אבל פה התחלתי עם הקו הזה ובנקודה מסוימת זה הרגיש לי יותר נכון להיצמד לזה עד הסוף, אז הכל פה זה כלים חיים שנוגנו והוקלטו. משהו שלא כ"כ מובן מאליו ב-2020.
תוך פחות מחצי שנה, קצת לפני 2020, כבר הייתי עם כל ההקלטות ביד והתחלתי לערוך ולמקסס, אבל אז בדיוק התחיל כל הבלגאן, מה שהקשה עלי לעשות את זה כמו שצריך מהבית. אז העברתי את המיקס והמאסטרינג ליונתן ברק וקובי פרחי (מאולפני מצלול) ואת כל התהליך נאלצנו לעשות בשלט רחוק וחילופי מיילים, מתוך הסגר הראשון.
בתחילת אפריל, בזמן המיקסים, כבר שחררתי את "אחד אחרון", שהוא השיר הראשון שלי שהושמע ברדיו זה-רוק (ב-"נגד כיוון הזיפים" של אחיעד לוק) ובהמשך, במאי, את "ימים חמים" שגם נכנס למצעד, מה שהכניס אותי בפתאומיות לתודעה והשפיע מאוד על אופן ההתנהלות שלי מאותו הרגע, סביב האלבום ואופן הקידום שלו.
האלבום יצא במקור תחת השם 'פיני כהן והנסיבות' ולאחר מכן שונה רק לפיני כהן. מה הוביל להחלטה להשמיט את 'והנסיבות'?
כששחררתי את "תקליטים ועוגיות" ב-2019, התלבטתי רבות איך לקרוא לעצמי ומה לשים בכותרת. "פניאל כהן" הרגיש לי כבר מדי ו-"פיני כהן" לבד לא זרם לי אז. די חיבבתי את הרעיון של אמן ולהקתו (אולי בהשראת "ברוס ספרינגסטין והאי-סטריט בנד", "אהוד בנאי והפליטים" וכו'…) וחשבתי להמציא מראש את השם "הנסיבות", ללהקה העתידית אותה קיוויתי להקים כשארצה להופיע עם זה.
בפועל, בגלל שלאורך כל זמן שחרור הסינגלים והאלבום, לא ניתן היה להופיע עם זה, בטח לא עם להקה מלאה, השם הזה יצר המון בלבול בקרב הקהל ואנשי התעשייה (שלא תמיד ידעו איך להציג אותי, אם אני "להקה" או "הרכב" או "פרוייקט" או שם במה מוזר וכו'…). זה גם אילץ אותי להסביר את זה בכל ראיון, קומוניקט או פוסט בנושא ("להקה פיקטיבית", "להקה עתידית" וכו'…).
איפשהו לקראת ספטמבר, כבר הבנתי שהופעות לא יהיו בקרוב ושאני כבר פועל יותר משנה תחת השם "פיני כהן והנסיבות", כאשר בפועל להקת "הנסיבות" לא קיימת, לכן החלטתי להסתפק בשם "פיני כהן" ולחסוך מעצמי ומאנשי התעשייה שמציגים אותי, סיבוכים מיותרים.
"חלק ממך", הסינגל החדש. נכנס בשישי האחרון למקום ה-7 ב"מצעד הרוק של ישראל", מקום מכובד בהחלט (הכניסה הגבוהה). יכולים להצביע לו כאן במצעד הרוק.
יש סיפור מעניין מאחורי ההחלטה להוציא אותו. שתף אותנו.
אחד הקווים המנחים שליוו אותי לאורך העבודה על האלבום היה שאני לא מכניס אליו אף שיר שלא הייתי חושב לשחרר כסינגל, ככה שהיה לי ברור שיצאו ממנו הרבה סינגלים וחשבתי לכיוון של 7 מ-10 (לא חשבתי שזה יקרה בפרק זמן כ"כ קצר, אבל מאורעות 2020 הובילו אותי לקבל כל מיני החלטות אחרת תוך כדי תנועה). בכל אופן, כבר הייתי אחרי שישה סינגלים ואלבום בחוץ שמתחיל לקבל יופי של ביקורות וחשבתי לשחרר סינגל נוסף ושביעי אל תוך 2021.
התלבטתי אם לצלם קליפ ל-"עיתונים" או "איך אתה יודע" והאמת ש-"חלק ממך" בכלל לא היה בתכנון מהבחינה הזו. אז התחלתי לשים לב למספרים ולזה שכמה וכמה שדרנים/ות, בתחנות שונות שמשמיעות אותי, בוחרים/ות מבין כל שירי האלבום, לשדר דווקא את אחד היחידים שלא שחררתי כסינגל רשמי ולא קידמתי בפני עצמו.
כשידעתי לדוגמא שאני אמור להיות מושמע בתכנית כלשהי (לפעמים תכנית סיכום שנה) והייתי בטוח שישמיעו שיר כמו "ימים חמים" או שיר הנושא ופתאום הגיע דווקא "חלק ממך", זה בכל פעם הפתיע אותי מחדש.
"לא הייתי מנחש שדווקא חלק ממך יצליח לבלוט"
עכשיו, זה לא שאני לא אוהב אותו, ברור שכן, אבל ממש לא הייתי מנחש שדווקא השיר הזה יצליח
לבלוט ככה. עם הזמן ראיתי שגם בסטרימינג השיר עוקף שירים אחרים והופך לאחד המושמעים באלבום. התחלתי לקבל תגובות שממש ריגשו אותי, גם ממאזינים/ות שהשיר נגע בהם. בסופו של דבר, החלטתי להיענות לקהל שאמר את דברו, לצלם קליפ ולשחרר אותו רשמית כסינגל השביעי מהאלבום. מה שעוד יותר הדהים אותי הוא ששבועיים לאחר מכן, השיר גם נכנס לפינה לשיפוטכם במצעד (לא ראיתי את זה מגיע) ושבוע לאחר מכן, נכנס משם ישירות למקום השביעי. שמתי לב גם שכל אחד/ת רואה בשיר הזה משהו אחר, יש שקוראים/ות לו שיר אהבה, אחרים/ות מגדירים/ות אותו כשיר מחאה או שיר על חוסר שייכות ומבחינתי זה קצת מהכל, אבל עם הזמן אני מבין שיש בו גם המון השלמה וקבלה עצמית. מה שבטוח, זה שיש לו חיים משלו.
אני מניח שאין יותר טקסים, שיר הנושא לו גם צילמת קליפ, נכתב הרבה לפני משבר הקורונה, אבל כשקוראים את המילים כיום, נראה שהן קיבלו משמעות חדשה לגמרי. זה משהו שחשבת עליו כשבחרת להוציא אותו כסינגל?
איפשהו בתחילת 2020, התחלתי לדבר ברשת על הסינגל שאני עומד לשחרר בפברואר מתוך האלבום החדש. סיסמת הקמפיין הייתה "תיכף יחליטו את מי כדאי להאשים", על רקע תמונה אפוקלפטית של עיר הרוסה ורחובות ריקים (כמו עטיפת האלבום, שעוצבה גם היא לפני כל הסיפור). פברואר הגיע, הסינגל יצא וממש קצת אח"כ… הרחובות באמת היו ריקים.
הרגשתי שזה קצת נפל בין הכסאות וגם לא הייתי מרוצה מהמיקס (שאז עשיתי בעצמי), אז החלטתי לנטוש את הגרסה הזו ולשחרר את השיר כמו שצריך בהמשך יחד עם האלבום המלא (שיצא ביולי 2020).
מאוד קיוויתי שהאווירה האפוקליפטית שמלווה את השיר והאלבום בכלל (כסוג של מטאפורה לעולם הישן שנחרב), לא תיתפס כעוד ניסיון לרכב על "רוח התקופה", פשוט כי חששתי שזה ישטח את האמירה המרכזית, שהייתה חשובה לי יותר.
השיר נכתב באמצע 2018 והוא עוסק בין היתר בתחושות של ניכור וחוסר שייכות למודלים הישנים שקורסים ועומדים לבחינה מחודשת בעשורים האחרונים, עם השינויים הטכנולוגיים וחילופי הדורות. ברוב השירים כשכתבתי "אנחנו", התכוונתי בכלל אלי ואל קרן, אשתי, כזוג מול העולם, אבל אני די בטוח שרבים יוכלו למצוא את עצמם בתוך ה-"אנחנו" הזה ושהמסר יכול להיות גם נרחב וגלובלי יותר, במבט מלמעלה.
מבחינה כרונולוגית, בסיפור של האלבום, זה השיר שבא אחרי המבול, השלב שבו קמים מההריסות, יוצאים מהקווים ומתחילים לבנות מחדש.
"תקליטים ועוגיות", עוד אחד מהאהובים עלי באלבום. חושב שזה השיר הראשון שלך שהשמעתי ב"טוטאל רוק" כי הוא ישר תפס לי את האוזן. ספר לנו עליו קצת.
אחד השירים שכתבתי אז בגיל 17, נקרא "חיים אחרים" והוא היה אחד משירי הרוק הראשונים שכתבתי בכלל. היה בו משפט כזה: "תלוי על חלום, מודע לסיכונים אבל בוחר להמשיך" (זה התייחס אז לחלום שלי להיות מוזיקאי'). עשור אח"כ, ב-2014, אחרי שהשירים ההם הוקלטו לאלבום ההוא, שבסוף לא עשיתי איתו כלום, התחלתי כאמור לכתוב שירים חדשים והשיר הראשון שכתבתי היה "תקליטים ועוגיות".
הטקסט עוסק (בין היתר) גם בהתפקחות מזה ובתובנות שמגיעות עם הזמן כשאתה מתבגר ומקבל פרופורציות לגבי מה חשוב לך באמת. אני מאוד אוהב לשתול בטקסטים ולחנים, כל מיני רפרנסים וקריצות לשירים ישנים שלי, דברים שלרוב רק אני או אשתי מבינים. המשפט "וכשכל החלומות שלך עזבו את החוטים", למשל, מתכתב עם השיר ההוא. האמת שבהתחלה חשבתי שזה יהיה שיר הנושא ושם האלבום.
גם מבחינה מוזיקלית יש פה סיפור מעניין ולמעשה זה אחד השירים שעבר הכי הרבה גלגולים, כי בהתחלה עוד לא הייתי סגור לגמרי על הקו המוזיקלי החדש וניסיתי לקחת את זה לכל מיני מקומות (מאוד מגניב להקשיב לסקיצות של זה ולראות את האבולוציה של השיר). ממשהו שהתחיל כשיר פולק שקט, סטייל סיימון וגרפונקל, זה הפך לשיר פופ-רוק שמזכיר קצת את החומרים המוקדמים של הקילרס או רוק אייטיז, אבל זה עדיין לא התיישב לי כמו שצריך.
באותה תקופה, הייתי מאוד חזק בקטע של ספרינגסטין וגם התחלתי להתעניין בטכניקות נגינה שמגיעות מקאנטרי-רוק ודברים דומים, אז חיפשתי איך להכניס את זה למה שאני עושה. מה לעשות שמוזיקה זו שפה ושההשפעות האלו לא היו לי באצבעות? אז החלטתי, מעבר לתרגול טכני, לעשות לעצמי "שטיפת מוח" של איזה שבועיים בהם שמעתי המון אוספים של קאנטרי-רוק אמריקאי כל היום. אח"כ חזרתי לעבוד על השיר וגם את הנגנים האחרים הנחיתי לנגן "משהו בין ספרינגסטין לגרין-דיי". זה פתר לי את זה.
אם כבר בתקליטים עסקינן, אתה אוסף תקליטים. כאמן, האם לדעתך יש עדיין ערך לפורמט הפיזי? האם שקלת להוציא את 'אין יותר טקסים' על גבי דיסק או ויניל?
גם היום אני מאוד אוהב תקליטים (ויניל) ואהבתי גם דיסקים, פעם כשזה היה רלוונטי. כיום אני אוהב את זה יותר מהפן האספני/רומנטי, אני לא יודע אם הדור הצעיר יותר, שגדל לתוך עולם של סטרימינג יבין את זה, אבל יש איזה ערך מוסף, רגשי, למוצר פיזי שאפשר להחזיק.
בתיכון מצאתי במחסן ארגז תקליטים וככה גיליתי בין השאר את דיפ פרפל, קינג קרימזון, תמוז ואחרים, אבל לאסוף ממש בעצמי התחלתי רק כמה שנים אח"כ, בסביבות 2009, עוד לפני שזה היה טרנדי ויקר כמו היום. אז נורא אהבתי את הקטע הזה של לנבור בערימות של המשומשים (והזולים מאוד, יש לציין), לחזור עם מציאות ולפעמים לגלות דברים שלא הכרתי קודם. היום אני חייב להודות ששירותי הסטרימינג כבשו אותי. אני חושב שזה מדהים ושזו נוחות שמאוד מתאימה לשנה בה אנחנו נמצאים (וכמובן השפע המטורף והזמין, שנכנס לכיס), אז אני הרבה פחות מקשיב למוזיקה דרך פורמטים פיזיים.
"להוציא את 'אין יותר טקסים' על ויניל זו סוג של פנטזיה שלי".
אבל זו לחלוטין סוג של פנטזיה, להוציא את "אין יותר טקסים" על ויניל וגם לקחתי את זה בחשבון כשסידרתי את השירים באלבום ובאורך שלו, כשלם (42~ דקות) וכשני צדדים. יש המון חשיבות לסדר השירים באלבום, אני לא יודע אם זה משהו שידוע לכולם, אבל להקשיב לזה ברצף זו חוויה שתכננתי לפרטים הכי קטנים, גם במעברים המוזיקליים בין השירים וגם מבחינה סיפורית כרונולוגית. לפעמים שיר מקבל משמעות שונה כשהוא נמצא דווקא במיקום מסוים.
יש פה למעשה 2 צדדים של 5 שירים כל אחד. הצד הראשון נפתח ב-"אחד אחרון" ונסגר ב-"אחד חדש". זה לא מקרי. הצד השני נפתח ב-"תקליטים ועוגיות" ונסגר ב-"אין יותר טקסים", שאחריו מגיע "אורז" כאפילוג.
האם באמת אדפיס את זה על ויניל? לפעמים אני משתעשע במחשבה, אבל אני גם לא רוצה להיתקע עם ארגז בבית והפסד כספי. אם ארגיש שיש ביקוש אמיתי, אני בטוח שזה יקרה.
התחלת כבר לעבוד על שירים חדשים?
כן. בד"כ אני טיפוס טוטאלי ומנסה לא להתפזר על כמה דברים במקביל, לכן כשהתעסקתי בעבודה על האלבום ואח"כ בקידום שלו, זה לא השאיר לי המון פנאי מנטלי להתמקד כמו שצריך בכתיבת חומרים חדשים, אבל בכל זאת מצאתי את הזמן לכתוב קצת במהלך השנה ואחרי שהאלבום יצא ביולי, התחלתי לכתוב יותר ויותר בהדרגה.
כרגע אני בעיקר מתמקד בטקסטים וחיפושים ואפילו לא ניגש להלחין את זה, כי אני בד"כ נע בין תקופות ממוקדות בהן אני רק כותב או רק מלחין או רק מעבד/מפיק וכו'. אבל כבר יש כמה דברים שאני יודע שאשתמש בהם ומקווה שגם אתם/ן תאהבו בבוא הזמן. זה עדיין יהיה רוק, אבל אני מתכנן לשלב הפעם השפעות נוספות שלי, שפחות השתלבו באלבום הנוכחי. בטוח שיש למה לחכות.
מתי להערכתך אנחנו יכולים לצפות לאלבום חדש?
הייתי רוצה לומר שכבר השנה, אבל זה לא ריאלי ואני לא רוצה לפעול מתוך לחץ, אלא לתת לדברים להתבשל כמו שצריך ולעשות את הכי טוב שאני יכול. אין ספק שההכרה והפידבקים שקיבלתי על האלבום האחרון, נותנים לי המון רוח גבית ומוטיבציה להגביר את הקצב מהבחינה הזו.
אני מאוד מקווה שכבר השנה אשחרר לפחות עוד 1-2 סינגלים מהאלבום הבא, שבתקווה יהיה מוכן סביב 2022, אבל אין לדעת, זה גם יכול לקרות קודם. מאוד תלוי גם במצב עם הקורונה וגם ביכולת להופיע כמו שצריך, כי אם יפתחו את ההופעות ואתחיל להופיע עם "אין יותר טקסים", זה יכול להשפיע.
לסיום, איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
בתקווה בדרך לאלבום שלישי או רביעי, מופיע בתדירות סבירה עם הרכב חשמלי, עם הרבה יותר קהל בשטח שמכיר את השירים ומחכה לעוד מהם. אני לא מכוון את עצמי לטחינת הופעות ברמה יום-יומית, אבל תן לי אפילו הופעה אחת או שתיים בחודש, שיהיו ראויות ואני לוקח בשמחה.
אני מקווה לפרוץ את הגבולות של עצמי גם מבחינה יצירתית, לשלב טכניקות והשפעות אחרות, כלים וסאונדים אחרים, להשתפר בכתיבה. גם שיתופי פעולה זה משהו שמעניין אותי לעשות מתישהו. בסוף המטרה שלי היא להמשיך להתפתח ולעשות את מה שאני אוהב, לומר את מה שחשוב לי להגיד ולדעת שיש מי שמחכה לזה ורוצה להקשיב.
אני רוצה להאמין שכבר עכשיו יש כמה והרבה מזה בזכותכם/ן, ברדיו זה-רוק, אז תודה לכם/ן ולמאזינים/ות, אתם/ן רוק!
אלעד אביגן עורך ומשדר את "טוטאל רוק" בימי חמישי בין 12:00 ל-14:00.
