Forever 91' – Use Your Illusion 1+2 – Guns n' Roses
בכל הכתבות שלנו על מיטב האלבומים שיצאו בשנה המופלאה 1991, אנחנו לרוב מתעסקים באלבום עצמו, אולי על ההשפעות שלו להמשך (בקרוב – NEVERMIND של נירוונה) אך אם מסתכלים ממעוף הציפור על אותה שנה, וחלק מהשנים הבאות, היא הייתה שייכת ללהקה אחת בלבד.
רובים ושושנים. גאנז נ' רוזס, גאנז, בפי העם.
שנת 1991 הייתה שנה בה גאנז הייתה החדשות , הפסקול, ההופעות, ולמעשה האירוע הכי גדול בעולם, עם צאת האלבום הכפול והמאוד מצופה, השתמש באשלייה שלך 1+2, אשר באופן רשמי – חלק 1 נחשב לאלבום השלישי של הלהקה והחלק השני לרביעי.
בכל מקום בו הבטנו, גאנז הייתה שם. הימים הם ימי השקת הMTV בישראל, והאודיו ששמענו, קיבל תוספת של ויז'ואל.
הטור של USE YOUR ILLUSION התחיל למעשה בינואר 1991 עם 2 הופעות בריו דה ז'נירו ברזיל, למרות שהאלבום הכפול שוחרר רק ב-17 בספטמבר, עוד כמה הופעות חימום בתחילת מאי 1991, בארה"ב, והחל רשמית ב-24 למאי. הטור הזה היה הטור הכי ארוך של גאנז, וגם אחד מהטורים הארוכים בהיסטוריה של המוזיקה, עם 194 הופעות ב-27 מדינות (ביניהן ישראל) ונמשך עד ה-17 ליולי 1993 בבואנוס איירס ארגנטינה. עדות אחת לגדולתה ועוצמתה של הלהקה, היא עובדת שידור הופעתה בהיפודרום הענק של פריז ב-6 ליוני 1992, בשידור חי בכל העולם, גם כאן בישראל (כולנו הקלטנו אותה במכשיר הוידאו שלנו, כן כן, VHS)
אני זוכר את המחנאות שהייתה בין החבר'ה שלנו בקריות, בין כיתה ו' ל-ז', מחנה גאנז ומחנה מטאליקה. יריבות קשוחה וחסרת פשרות, או שאתה גאנז או שאתה מטאליקה, אין אמצע. אני עצמי השתייכתי למחנה גאנז, בהארד קור, כל החדר שלי היה מלא בכתבות, פוסטרים ותמונות, לא הייתה פיסת קיר ריקה שלא היה תלוי עליה משהו של גאנז. מעריץ בלב ובנפש. כמות הפעמים בהן הפכתי מחבט טניס ישן לגיטרה וניגנתי באוויר מול הסצינה (המופרכת) של סלאש היוצא מהכנסייה בקליפ של נובמבר ריין, היא אינסופית.
אי שם בכיתה ח' ב-1993, השלמתי את המעבר וחציתי את הכביש למחנה השחור של מטאליקה, אבל זה כבר סיפור אחר.
הרכב נגנים שכלל כמה מהמוכשרים, אגוצנטרים, מופרעים ומשוגעים שידע עולם הרוק מאז ומעולם.
אקסל רוז, הסולן ההומופוב מהמערב התיכון של ארצות הברית, שרצה להיות משהו בין פרדי מרקורי לאלטון ג'ון (שזה קצת משעשע כי הם היו הומואים מוצהרים)
סלאש, גיטריסט אגדי ויישות מוזיקלית חד פעמית, חי ונושם ונראה רוקנרול בכל רמ"ח איבריו, דאף מק'קגן, הבסיסט הכי בד-אס ועם הכי הרבה ATTITUDE שהתהלך על הכדור הזה באותה תקופה, איזי סטארדלין גיטריסט הקצב, שהקליט ויצר איתם את האלבום הזה, ועזב את הלהקה בשיא תהילתה, אז ב-1991. גם סטיבן אדלר המתופף המקורי של גאנז הספיק להשתתף בהקלטת CIVIL WAR (הסינגל הזה שוחרר עוד ב-1990 באוסף בשם Nobody's Child: Romanian Angel Appeal) לפני שהוחלף על ידי מאט סורום.
אחרי ההצלחה הכמעט בלתי נתפסת של אלבום הבכורה של גאנז, תיאבון להרס משנת 1987 (רק לסבר את האוזן – כשיצא האלבום השני של גאנז, LIES, ב1988, אפיטייט עדיין היה בטופ מכירות בארה"ב ומכר עד היום 30 מליון עותקים בעולם, ועדיין מוכר), לא היו הרבה אלבומים שלידתם הייתה כרוכה בכל הרבה קשיים כמו Use Your Illusion. אם מסתכלים על שני האלבומים הללו לעומק, הם 2 יצירות נפרדות אך בלתי ניתן באמת להפרידם אחד מהשני.
Use Your Illusion הוא דוגמה מצוינת ללהקה מאוד מצליחה (הצלחה שהגיעה מאוד מהר, לא רבות הלהקות שמגיעות לטופ העולמי כבר באלבום הבכורה) שרצתה, וגם קיבלה חופש לכל הרעיונות השאפתניים שלה. העבודה על האלבומים לקחה 3 שנים, והמתחים בין סלאש, איזי, ואקסל רוז התחילו עוד בתחילת ההקלטות. שני הגיטריסטים, ואיזי במיוחד, ניסו להשאר במחוזות ההארד רוק שמהם הם הגיעו, כמו באפיטייט.ואקסל, בעל אגו עצום משל עצמו (תוסיפו לקלחת הזאת סמים ואלכוהול וקיבלתם הר געש שמחכה להתפרץ) ניסה לקחת את המוזיקה לכיוונים שלו. התוצאה – שני אלבומים דומים אך שונים, עם כמות מוזיקה חסרת תקדים, שירים ויצירות אפיות של למעלה מ-8 דקות ואף יותר, שיצאו במקביל ביחד אך כל אחד בנפרד באותו יום. היום לפני -30 שנה.
האם זה רק צירוף מקרים ש- Use Your Illusion I הוא יותר הארד רוק מאשר חלק II? לאיזי יש נוכחות חזקה יותר ב-חלק 1, אשר מורגשת בשירים "Dust n 'Bones", "You Ain't the First" ו- "Double Talkin' Jive" בראיה הכללית האלבום הראשון יותר גס וקשוח בסאונד שלו מהחלק השני, אבל גם בו היו נגיעות "אקסליות" לא מעטות כמו שיתוף הפעולה המעולה עם אליס קופר ב- THE GARDEN וכמובן NOVEMBER RAIN ו-COMA, וגם PERFECT CRIME המעולה, וכמובן, אולי הלהיט הכי גדול (בגרסה המקורית, האלטרנטיבית הופיעה בחלק II) מהאלבום הזה, DON'T CRY, עם הקולות של חברו הטוב של אקסל מאינדיאנה, שאנון הון, מBLIND MELON.
חלק 2 של האלבום, מראה את הצדדים הנוספים של הלהקה, אמירות נגד מלחמה ב-CIVIL WAR, דאף מק'קגן עם השיר הנפלא SO FINE, הגרסה הרכה יותר של DON'T CRY, ההזייה של אקסל ב MY WORLD מצד אחד, והילדותיות שבו ב-GET IN THE RING, שנכתב כנגד מגזיני ועיתונאי רוק שכתבו על גאנז ביקורות רעות מצד שני. הוא שיר רוק מעולה מוזיקלית אך אם מוציאים ממנו את המוזיקה, זה נשמע כמו ילד קטן שמגדף ילד גדול יותר שהרביץ לו בהפסקה..
לדעתי האישית, השיר של האלבום, של שני החלקים הוא ללא ספק ESTRANGED, אולי היצירה האפית ביותר של גאנז, שלטעמי מנצח בנוק אאוט את נובמבר ריין, היריב שלו מהחלק הראשון.
לסיכום, במבחן הזמן, USE YOUR ILLUSION, גם לאחר 30 שנה, הוא אחד מהפרוייקטים השאפתניים ביותר שהיו ברוק, המצליחים ביותר, וגדולתו היא שהוא גדול מסך חלקיו. האזנה רצופה לאלבומים הללו היא עדיין הנאה גדולה, גם אם היום, כילדים גדולים, אנחנו קולטים את ערימות ההפקה הפלצנית שבהם, הסליזיות והנהנתנות שבהם, ולמרות המניירות הרבות שבהם, עדיין, לאחר כל השנים שעברו, האשלייה הזאת עובדת. בסופו של דבר גאנז מספקים את הסחורה כאן ובגדול, כי מדובר בכיף טהור של מוזיקה, ובשביל זה אנחנו פה.
