אז בתוך האוזן בר בתל אביב, בלייל רביעי רגיל שכזה, התכנסו להם משפחה וחברים לשמוע את ההופעה הראשונה של להקת "Blue Lips " – "השפתיים הכחולות". לשמחתי והפתעתי נהנתי מאוד מהלקה הצעירה.
לא הכרתי את הלהקה לפני, ברגע שהחלטתי שאני מגיע להופעה ישר נכנסתי למדיות החברתיות כדי ללקט מידע, אבל הרבה לא היה. היו שלושה סינגלים – ,Overjoy", "The Blue Pirate Fleet " ,"Vows", מספר תמונות ותאריך להופעה הקרובה.
הגיוני, אבל הופעה בערפל מבחינתי.
למרות שלא הכרתי אותם המקום כמעט היה מלא. זה מרשים מאוד להופעה ראשונה, יש להם קהל!
בירה קרה, פינה נעימה והם התחילו לנגן. שיר שלא שמעתי מאלבום שיוצא בקרוב. נגינה איטית, מלודית מאוד, רוק רך. חשש והלם ראשוני. זה לוקח רגע לצבור ביטחון על הבמה, רגע להיכנס להופעה עצמה, לקהל ולהם, זה הורגש. ההתרגשות הורגשה, וזה מקסים בעיני.
אחרי השיר הראשון התחלתי להבין מי הם הלהקה.
הם הקומו לפני שנתיים וחצי, בעקבות הקורונה, חבורת חברים שהתאגדו לנגן והנה "יוצא מי זה משהו " נגינו קצת ובום , אלבום , תודה נגישות טכנולוגית.
מעבר נעים לשיר "The Blue Pirate Fleet ".
עכשיו סוף סוף התחלתי לשמוע מי הם ,הנגינה המימית והסוחפת של הגיטריס עמית מימון , משתלבת עם התופים של עומר פרימט שנותן לנו קצב מדיטטיבי מעצים בזמן הנכון והסאונד שנוצר מהקלידים ובס של דר לוק ואילון אייבס, מצליחים לייצר את הרוחב והעומק שהזאנר שבקש והשירה המנולוכית של דניאל פרץ שהתאימה לאווירה של הלקה .
ואם אני מנסים להגדיר אותם ,אז יש פה שילוב עדין בין Pink Floyd ,30 Seconds to mars עם הנגיעות של החברים של נטאשה או בצורה רחבה יותר " רוק פסיכדלי " לוקח קצת מהכל סגנון מוזליקי ועושה איזה דבר קסום ומיוחד.
הופעה זרמה יפה, בלי עיכובים, בלי פאשלות טכניות, רץ חלק .
הרבה מחוות ותודות נעימות לחברים שעוזרים בדרכם, זה מייצר אווירה ביתית, חברמנית, אבל כן יכול לנתק את האימרסיה של המוזיקה בהופעה, את החוויה שהלהקה מעבירה, במיוחד בסגנון הקשבה שדורש ריכוז וצלילה. המגפון שהיה בשימוש רב היה נחמד בחלק מהשירים. היו רגעים שמאוד רציתי לשמוע בבהירות יותר את שאר הכלים וזה בלע אותם ויצר סאונד מגפוני קצת צורב לאוזן אבל לא "הרס" .
השימוש בתאורה כחולה, ירוק, וורודה, זה שהבגדים של הסולן, דניאל פרץ, היו לבנים ומיצג אור קולי שהיה ברקע הוצג עליו תרם רבות לשיפור חווית הופעה ותחושה א-ריאליסטית, לא יודע עם זה היה מכוון, אבל זה עבד.
השיר "Vows" היה השיר שבו הרגשתי את הלהקה במאה אחוז, שהצלחתי להיסחף לתוך המוזיקה ובאמת צללתי , כמו שאני שומע את Funkadelic או jimi hendrix , בריכוז , בסחיפה, לחוות אותם , באמת אותם , ממש שמחתי שזה הקרה.
ל"בלו ליפס" יש קטע. יש מלא פוטנציאל שיכול להתפתח בענק, הם פאזל צלילים עם סאונד רחב ויכולות טכניות של נגינה מאוד טובות שמתאימות לז'אנר שהם מנסים לייצג.
כן, יש צורך בדיוק קל , עוד שפשוף, אבל יש התחלה טובה ותחושה שזוג שפתיים כחולות מזמרות לך במוח בזמן שהם מנגנים.
השלב הבא הוא ליצור הופעה, בוגרת, חדות, סחיפה שתתן לנו הצופים רגע לעצום עיניים ולשוט במחשבות על האוקיינוס הכחול שהם מציירים.
אני אמשיך לעקוב אחרי השפתיים האלו , מחכה לאלבום שיצא!
