ערב בועט ומתוקתק עבר אמש על קהילת הרוק של ישראל בפארק הירקון,
יובל יוספסון היה שם ובא לספר לחבר'ה
צילומים – אלון לוין ויאיר אבלסון
בואו נוריד את זה מהשולחן מההתחלה כדי להתמקד בחיובי – אקסל רוז ווקאליסט אגדי, מזל שקיבלנו אותו בתחילת הטור ולא בסופו, וכן – היו בעיות, קשה לו מאוד בגבוהים. שנים של סיגריות סמים ואלכוהול עושות את זה לאנשים. כן, זה הפריע לנו לפרקים, לא, זה לא פגע בשואו.
בנמוכים הוא מדהים, בשואו שהוא נותן הוא כוכב הרוק הענק שהוא נולד להיות, פרפורמר שיכול לעמוד בגאווה לצד אלטון ג'ון ופרדי מרקורי (שאותם הוא כה מעריץ).
הגענו רגלית לפארק אתמול אחה"צ, נחילי אדם אנושיים שטפו את רחוב רוקח מכל עבר, מדהים לראות מהי עוצמה של להקה, שגורמת לעצירת החיים עצמם בכרך המרכזי בישראל לכמה שעות, שיתוק עורקי תחבורה ראשיים בצורת חסימות, שהביאו לעומסים קשים בגישה לפארק וסביבתו.
זו פעם שנייה שהם כאן מאז שהתאחדו, וגם הפעם, כמו ב-2017, כ-60 אלף איש במופע סולד אאוט בפארק הירקון הידוע לשמצה. כן, זה מקום מסריח להופעות, כולם יודעים למה – לא נחפור כאן ,אבל בבקשה מפיקים, למרות שאתם לא אשמים כמובן – תמצאו אלטרנטיבה!
דיון ער לתוך הלילה בקבוצות הווצאפ של קהילת רדיו זה רוק, וכנראה בקרב כל מי שנכח בהופעה, יצר ויכוח והשוואות למופע של 2017, ככה זה שמדובר בלהקה שהיא מפלצת על זמנית.
המופע של 2017 היה המופע הראשון של גאנז לאחר האיחוד, לאחר 22 שנים של ביף בין אקסל לסלאש ודאף, כל התחושות בו היו כשל מופע בכורה, רבים מאוד בקהל ראו את גאנז לראשונה, מהסיבה הפשוטה שהם פשוט לא היו בחיים כשהלהקה הייתה בשיא כוחה בשנות ה-90, עוד דבר המעיד על גדולתה, המוזיקה שלהם פשוט על זמנית, עוד ועוד מעריצים מצטרפים למסע המשוגע של הלהקה הזאת.
המופע של אתמול, שהיה השני בסך הכל בטור של 2023, שנפתח בשבוע שעבר באבו דאבי, אולי היה חסר את ההתרגשות והאנרגיה העצומה של 2017, ואולי בגלל הסיבה הזאת ההשוואות פשוט לא במקום כי 2017 היה אירוע חד פעמי, ואתמול חווינו את השגרה. ואיזו שגרה נפלאה זאת! חווינו נורמליות. להקת על שאוהבת את ישראל, באה לכאן שוב ושוב. 60 אלף איש גם באו שוב.
איפה הילד, מבכירות הרוק הישראלי ב-30 השנים האחרונות, זכתה לחמם את גאנז, בעיר שלה, ולהערכתי זה הקהל הכי גדול שאיפה הילד הופיעה מולו אי פעם, חמי רודנר לא הצליח להסתיר את התלהבותו המוצדקת, והם פשוט באו להנות והרימו מופע חימום כיפי, מהוקצע וישראלי מאוד.
חימום ראוי ואיכותי שעשה את העבודה.
גאנז עלו בסערה ברבע לשמונה, עם השיר הנצחי IT'S SO EASY שפותח את כל ההופעות של גאנז, דאף עם גיטרת בס לבנה שעליה סמלו של פרינס, והקהל נכנס לאקסטזה מיידית.
סלאש שהחליף כ-15 גיטרות במהלך ההופעה, פשוט ממגנט אותך כצופה, וזהו, אנחנו בפנים.
ההופעה באבו דאבי הבטיחה סט של כ-30 שירים, כולל שירים שטרם נוגנו, ושירים שמעריצי ההארד קור של גאנז יעריכו, לצד קאברים מפתיעים,
כך המשיכו עם BAD OBSESSION, CHINESE DEMOCRACY,
ואז במפתיע קאבר ל-SLITHER של VELVET REVOLVER, להקת העבר של סלאש, דאף וסקוט ויילנד המנוח (ומאט סורום מתופף העבר של גאנז) שהכניס אותי למוד של קרחנה עם ביצוע נהדר.
אמרנו שירים למעריצי ההארדקור? PRETTY TIED UP מתוך USE YOUR ILLUSION 2 נחת עלינו כרעם ביום בהיר, שיר שנוגן גם באבו דאבי, לראשונה מאז 1992(!!), המעריצים סביבי החלו להתרגש, עד כה הסט ליסט היה זהה.
מיד לאחר מכן קיבלנו רצף להיטים מעולה שהתחיל ב WELCOME TO THE JUNGLE, אקסל כבר החליף חולצה אחת (דבר שיחזור על עצמו עוד 6 פעמים במהלך האירוע. כן – ספרתי)
מר בראונסטון, ESTRANGED בביצוע נפלא, DOUBLE TALKIN' JIVE
ומיד אחריו LIVE AND LET DIE ההו כה כיפי שגרם לאקסל להחליף את חולצה 2.
הרצף הנוסף כלל את שני השירים החדשים של גאנז ABSURD ו- HARD SKOOL שלא התקבלו כל כך טוב בקהל, זה מובן, אבל נחמד לדעת שהלהקה ממשיכה ומנסה ליצור מוזיקה חדשה למרות שהיא יכולה להתמקד רק בטורים רווחיים מאוד המבוססים על שיריה הוותיקים עד סוף קיומה.
השיר הבא לא נוגן בלייב מאז 2006, קאבר ללהקת UK SUBS בשם DOWN ON THE FARM, כשאקסל שר אותו נמוך, הוא פשוט נשמע כמו סולן להקת פאנק בריטית צעיר.
רוקט קווין, השיר הסליזי ביותר של גאנז, זכה לביצוע מדהים וארוך, כשאקסל בעיקר לא נוכח בו, הלהקה פשוט נהנית, ריצ'רד פורטוס גיטריסט הקצב לקח את הסולו הראשון, אקסל הלך להחליף את חולצה 3, וסלאש החליט לעשות קצת ריצ'י סמבורה עם אפקט הTALKBOX בסולו שלו.
השיר הבא ANYTHING GOES מתוך אפיטייט, נוגן בפעם האחרונה (לפני אבו דאבי) ב-1988 בלייב!
אני מאוד מעריך להקה הנותנת מענה לכל סוגי המעריצים שלה, ואלו בדיוק הדברים שמשדרגים את החוויה.
הם ממשיכים ל YOU COULD BE MINE, סלאש עובר לפרארי האדומה שלו, גיטרת ה-B.C. Rich Mockingbird 1980 שלו, אחת מתוך 3 אדומות ברשותו, אחד השירים של גאנז האהובים עליי באופן אישי, דאף מק'קגן עולה לשיר קאבר לסטוג'ס ואיגי פופ בשם TV EYE, ומילה אחת לגביו – האיש הזה הוא רוקנרול מזוקק, הוא הביצים של הלהקה, מחזיק אותה יציבה, נהנה מכל רגע, מקצוען מדהים ובכושר שיא. סליחה על ההשתפכות. אקסל חוזר עם חולצה 5 וTHIS I LOVE הכולל סולו גיטרה מהמופתיים שסלאש ביצע אי פעם.
אוקראינה זכתה להיות נערת הפוסטר של CIVIL WAR עם וידאו ארט מעולה, סולו של סלאש ועוברים לתותחים הכבדים עם SWEET CHILD O' MINE, כן, אקסל שוב החליף חולצה גם פה.
כאן כבר ניכרת העייפות בקולו של אקסל, החלפה ארוכה של הבמה והעלאת הפסנתר לביצוע של נובמבר ריין, הביצוע לא טוב. אין איך לייפות את זה. דווקא שיר כה אייקוני, פחות עבד לאקסל. עם זאת זה עוזר שיש לך נגנים כמו סלאש ודאף, והלהקה גיבתה אותו ונשמעה מליון דולר.
סלאש עובר לדאבל נק כחולה וזהו הסימן לנקוש על דלתות גן העדן (וואוו איזה רשת גימל של האייטיז זה נשמע), אקסל עושה צביקה פיק ז"ל עם מקטורן שחור ונצנצים, הביצוע ארוך במיוחד, והקהל מתמסר לאקסל רוז בפינג פונג הווקאלי של השיר.
בחירה תמוהה בשיר הבא Wichita lineman, קאבר אקוסטי לג'ימי ווב, שממש חותך את האווירה המחשמלת מהשיר הקודם, מעין הפוגה שהיינו שמחים לא לחוות.
אקסל מוציא לפתע מכשיר שניתן לתאר אותו רק כמגה אולטרה זמבורה ומציג אותו "יש לי צעצוע חדש"
אפקט של רכבת נשמע ברחבי הפארק, NIGHTRAIN מתחיל להתנגן והחשמל חוזר לקהל.
מילה טובה למתופף הברוקלינאי פרנק פרר, שפשוט מחזיק את הקצב עם סט צנוע מאוד יחסית למגה להקה שהוא מנגן בה, פשוט תענוג של מתופף.
יוצאים להדרן בתחושה טובה, יש עוד זמן הרי. אנחנו רק בשיר 25, אצל גאנז אפשר להגיע בקלות ל32 שירים.
הם חוזרים די מהר ומפנקים אותנו עם PATIENCE, אקסל כבר די גמור בשלב הזה, ועוצר את הלהקה, ומספר שלקח טיפה של משהו נגד שיעול, והיא נכנסה לו לא טוב אז צריך להתחיל מחדש כי הוא לא יכול לשרוק. וזה הסיפור כולו, קשה לו, אבל הוא כל כך כריזמטי, שזה לא מפריע לנו. ביצוע נפלא לשיר הזה,
ומיד אחריו סלאש עולה ומנגן את הפתיח האלמותי של PARADISE CITY, שזה משמח מאוד, אך יודעי הדבר, עבדכם הנאמן ביניהם, מבינים שמדובר בשיר האחרון בהופעה.
ביצוע נהדר, וגאנז מסיימים בענק ומשאירים אותנו להתמודד עם פקקי הענק בסיום עם טעם של עוד.
לסיכום – אני רוצה לקוות שאקסל יידע מתי לעצור בשיא ולא יגיע למצב המביך של ג'ון בון ג'ובי למשל, שלא מצליח לשיר בכלל אבל עדיין משפיל את עצמו מול הקהל.
אקסל בכושר טוב, אבל במהלך ההופעה משהו קורה לו, הוא עדיין שם, עדיין אחד מטופ הפרפורמרים בתחומו. בגיל שלו, לרוץ ככה על במות במשך 3 שעות, 2-3 פעמים בשבוע, עם ארסנל של מוזיקה כה מיוחד, באמת ניתן רק להוריד את הכובע.
גאנז באו לתת עבודה, וסיפקו את הסחורה.
האם זה יספיק בסיבוב הבא? לא ידוע.
המופע היה טוב ומקצועי, ההפקה הייתה הדוקה ומאורגנת מצוין,
הקהל יבוא שוב בפעם הבאה שוב, זה בטוח.
