פסטיבל המוזיקה פראדס דה קואורה של וודאפון מתקיים מדי קיץ כבר 26 שנים.
מגיפת הקורונה הביאה לביטולו בשנתיים הקודמות, והשנה המסורת חזרה בגדול עם פסטיבל שנמשך 5 ימים.
למען האמת, הליין אפ לא מרשים כלל. למעט איידלס, אין שמות גדולים והוא מורכב בעיקר מאמני אינדי.
באיידלס התאהבתי ב-2018, אחרי צאת אלבומם השני Joy As An Act Of Resistance. לראות אותם בהופעה היה בבאקט ליסט שלי מאז.
הם הופיעו בפורטוגל מספר פעמים, האחרונה שבהן היתה בלסיבון לפני 5 חודשים אך נבצר ממני להגיע.
כשראיתי את הפרסום לקראת ההופעה בפראדס דה קואורה, החלטתי שהפעם לא אפספס אותם ומיד רכשתי כרטיס. פראדס דה קואורה הוא כפר קטן הממוקם צפונית לפורטו, כשעתיים נסיעה.
ההופעה התקיימה ברביעי שעבר, ביומו השני של הפסטיבל. תכננתי להגיע לפארק כבר בשעות הצהריים המוקדמות כדי לתפוס מקום טוב בקרבת הבמה, אבל לחיים היו תוכניות משלהם ולבסוף הגעתי רק בערב.
בדיעבד, זה לא באמת שינה (מיד אפרט).
אחרי איסוף הצמיד בעמדה הייעודית, נכנסתי למתחם העצום והופתעתי לטובה מרמת הנקיון, הארגון והזריזות.
צילום: אלעד אביגן
אחרי השער הראשון, הגעתי למתחם נוסף בו הוקמו עשרות דוכני מזון, נוחיות, מרצ', כספומטים, עמדות הטענה לניידים ושאר פינוקים. לא בזבזתי זמן, ניגשתי ישר לאזור ההופעות ואחרי שהתמקמתי הכי קרוב שיכולתי, די רחוק מאוד מהבמה אך עדיין במקום שמאפשר ראות טובה, אמרתי לעצמי "נו? לא רע בכלל".
צילום: אלעד אביגן
אבל לא נסעתי שעתיים מפורטו כדי לראות את איידלס "לא רע בכלל", נכון?
כנראה שהיקום ניסה להגיד לי משהו כי באופן קוסמי, הלהקה שניגנה כשהגעתי נקראת BADBADNOTGOOD. מדובר בהרכב קנדי אינסטרומנטלי (שבניגוד לשמם, היו טובים מאוד), ותוך כדי ההופעה שלהם התחלתי לתכנן שיפור עמדות. מיד כשהם ירדו מהבמה והקהל החל להתפזר לכיוון הנוחיות ודוכני הבירה, פילסתי את דרכי בתוך ההמון ולאט לאט התקדמתי לעבר השורות הראשונות.
איך? בעזרת כמה מהמילים השימושיות ביותר בפורטוגזית: דשקולפה (סליחה), קום ליסנסייה (ברשותך) והאהוב עלי ביותר שתמיד משעשע אותי איך הוא נשמע עם המבטא הפורטוגזי המזוייף שלי: פוסו פאסאר? (אפשר לעבור?). אני תמיד אומר: "כשאתה פרונט רוו' ביץ', אתה פרונט רוו' ביץ' לנצח" – ואכן עד שהגיע זמן ההופעה, כבר הייתי בשורה הראשונה, מוכן ומזומן, ממתין שהחברים מבריסטול יעלו וישרפו את הבמה.
צילום: אלעד אביגן
ב-23:09 הם עלו.
הבמה עדיין חצי חשוכה, הקהל משולהב והלהקה מתחילה לנגן את Colossus, הרצועה הגאונית שפותחת את האלבום המשובח Joy As An Act Of Resistance, איתה הלהקה פותחת את מרבית ההופעות שלה בשנים האחרונות.
בגרסתו המוקלטת, השיר בעל המבנה הלא שגרתי מתחיל לאט ושקט, הופך רועש יותר ויותר, נבנה מתח מטורף לכל אורכו, שמרגיש שעומד להתפוצץ בכל רגע, וממש אז, כשהוא מגיע לשיא… הוא פשוט נקטע לפאוזה קצרה וכשחוזר הופך בשניה לשיר Pאנק רועש וכייפי. בביצוע החי, כל הטירוף הזה מועצם פי כמה: הבניה של המתח איטית יותר, ג'ו טאלבוט, הסולן הכריזמטי, שר בשקט את תחילת השיר וזה מתעצם ככל שהשיר מתקדם, האנרגיות עולות, הדיסטורשנים מתחזקים ואז ברגע הפאוזה ג'ו פונה לקהל: "אולה!" ומחייך.
הקהל מקבל אותו באהדה רבה וג'ו ממשיך: "תפצלו את הקהל לשניים, קדימה! תגיעו עד לעצים! תחצו אותו באמצע, עד הסוף!" וההמון כמובן משתף פעולה ונחצה לשניים תוך דחיפות ומחיצות, כצפוי בהופעה כזו.
"אתם מוכנים להתנגש?! אתם מוכנים לאהוב?! אתם מוכנים לשמור אחד על השני?!" הוא שואל. ובכמה מילים האלו שלו הוא מזקק במדויק את המוזיקה של איידלס: אגרסיביות חיובית. על זה נדבר בהמשך.
צילום: אלעד אביגן
הקהל רק מחכה לסימן להתחיל להשתולל, ג'ו מסובב את גבו לקהל, מרים את המיקרופון מעל ראשו וצורח: One, two…. I….. don't wanna be……. your man!
הקהל מאבד את זה ומתחיל מוש פיט מטורף. לי קירנן (הגיטריסט) יורד מהבמה ועושה קראוד סרף על כל השורות הראשונות תוך כדי נגינה.
לעמוד מתחתיו ברגעים האלה היתה חוויה פשוט אדירה (זו גם כנראה הסיטואציה היחידה בחיים בה גבר מיוזע כבד משקל שמנגן בגיטרה מעל ראשך נחשבת לכזו).
ככה פותחים הופעה!
צילום: אלעד אביגן
הם מיד ממשיכים עם Car Crash והקהל ממשיך להשתולל ולצרוח יחד איתם כל מילה. אחריו מגיע גם Mr. Motivator המקפיץ מהאלבום הקודם שלהם. בהמשך מגיעים גם Mother, Never Fight A Man With A Perm ו-The Bleachland Ballroom האהובים.
אחד השיאים של ההופעה היה רגע לפני שהם התחילו את Danny Nedelko. בשיר הזה ג'ו מספר על חבריו המהגרים באנגליה, האפליה שהם חווים ומזכיר שכולנו דם, עצמות, בשר ואהבה, שאין בינינו הבדל ולכן אין מקום לשנאת זרים.
"שנאה מובילה לפאניקה, פאניקה מובילה לכאב. כאב מוביל לכעס, כעס מוביל לשנאה" – מילות השיר.
זוכרים את האגרסיביות החיובית שדיברנו עליה קודם? פה בדיוק טמון הקסם והייחוד של איידלס: הם יכולים לקחת נושאים חברתיים ו/או פוליטיים טעונים ורגישים כמו יחס למהגרים, גבריות רעילה, הברקסיט, הומופוביה, מודל היופי, התמכרויות ואפילו לידה שקטה ולהפוך אותם לשירי פוסט Pאנק אגרסיביים ומפוצצים עם פזמון קליט שכיף לשיר יחד איתו, לא לפני ששזרו בהם ביקורת ברורה, מסר חיובי וקריאה לעשייה.
פורטוגל של השנים האחרונות היא מוקד הגירה פופולרי מאוד (אני ומשפחתי ביניהם), ולמרות שהפורטוגלים הם עם מדהים, חם, מכיל ומקבל, צצים פה ושם גילויי שנאה לזרים. זה מגיע בעיקר מהדור הותיק, שחושש שההגירה הנכנסת תתפוס את מקומות העבודה שלו, תרכוש בתים במקומו, תשנה את פני התרבות והדת שלו. דעתי האישית היא שהגירה מסובבת את העולם, אבל זה כבר לפעם אחרת.
חזרה להופעה: ג'ו מביט בקהל, מחייך בהנאה ומספר בהתרגשות שפורטוגל היא אחת מהמדינות שהוא הכי אוהב להופיע בהם כי הקהל תמיד מרעיף עליהם המון חום ואהבה.
הוא אומר שהוא תמיד מרגיש בה בטוח וכשהוא מביט בכל האנשים היפים שבה, זה גורם לו להרגיש שיוכל למות בה בבטחה.
"השיר הבא הוא חגיגה של מהגרים שהפכו את המדינה שלנו ואת המדינה שלכם לטובה יותר. אל תתנו לזונות לנצח, אתם לא לבד! אתם אהובים!" והשיר מתחיל לתשואות הקהל.
הפעם זה מארק באוון שעושה קראוד סרף עם הגיטרה, השמלה והכל.
צילום: אלעד אביגן
"זה השיר האחרון שלנו" מבשר ג'ו רגע לפני שמתחיל Rottweiler המצוין.
ג'ו מצטרף לג'ון ביווס בעמדת התופים לחלק מהשיר, בעוד מארק באוון מציג את חברי הלהקה והם נפרדים מהקהל שמריע להם ללא הפסקה ונותר עם טעם של עוד.
צילום: אלעד אביגן
כהרגלי בקודש, בסיום ההופעה סימנתי לעובד הבמה שיביא לי במטותא העתק של הסטליסט, והוא הגדיל ועשה כשפינק בכמה עותקים שלו שחילקתי לעומדים לידי, אותם אנשים שחלקו איתי בשעות האחרונות זיעה, התרגשות, צרחות, מרפקים ודאגה הדדית.
צילום: אלעד אביגן
אם יזדמן לכם לראות אותם בלייב מתישהו, אל תחשבו פעמיים, הם לגמרי שווים את זה.
אתמול כתבתי להם בתגובה באינסטגרם כמה נהניתי בהופעה והם השיבו בלייק.
חמודים כאלה!
צילום: אלעד אביגן
להופעה שמראש תוכננה לשעה כחלק מפסטיבל מוזיקה, ייאמר לזכות הלהקה שהיא ניצלה כל רגע והפציצה בסטליסט אנרגטי שנבחר בקפידה.
עם ייצוג מכובד של שירים מכל אלבום ודיאלוגים שנכנסו ישר ללב, איידלס החזיקו את הקהל מרותק לכל אורך ההופעה, ובעיקר הותירו אותנו עם המון זכרונות יפים.
אלעד אביגן עורך ומשדר את "זה רוק פורטו" בימי שלישי בין 15:00 – 16:00.
