הגעתי בהתרגשות מטורפת לקראת הופעה הזאת. שלוש להקות, ישי ברגר והאחים, טברנק ובוא לבר בערב אחד, ערב שלם שכולו מוקדש לפאנק-רוק, פריקת אנרגיה וסטלנות מתקדמת.
בפעם האחרונה שיצא לי להיות בהופעה של בוא לבר,לפני הימים של טברנק והאחים, זה היה בהופעת ההשקה של האלבום השני שלהם "שתיים" (כן זה השם של האלבום), ומודה עוד לא יצא לי להיות בהופעות של טברנק או ישי ברגר והאחים וזאת הופעה הראשונה שלי איתם מזה שנים, אז הצפייה גדולה.
אז רגע, עדיין לא נצלול לנוסטלגיה ונתרכז בערב שהיה.
ערב ראש השנה. יום שני. בארבי בתל אביב.
כמנהגי הגעתי מוקדם למועדון , כדי לדבר קצת, לפגוש אנשים ולהרגיש את האווירה. אני חייב להוריד את הכובע בפני ההרכבים. הגיע קהל צעיר, רענן, ממש אחר ממה שאני זכרתי או ציפיתי. הקהל הכיר את השירים, לבש את החולצות של בוא לבר או הטבנרק וחיכו בדיוק כמוני להתפרק על הסאונד החריף והעצבני. איך קורט קוביין אומר? מריח כמו רוח צעירים או חוש זול, איכס.
הופעה התחילה באיחור קל. לא נורא, עוד זמן לבירה. חברי הלהקה עלו יחד ופתחו בפרויקט הסולו של ישי ברגר או בשמו המלא "ישי ברגר והאחים". ישי, בן ארבעים וארבע, עלה עם כוס תה. שונה מהזמן שהוא עלה עם בירה ופייסל. חברי הלהקה – ניר קליין על הבס, רועי דותן על הגיטרה, קורי בן יהודה על התופים ומתן כהן על הגיטרה – מתוקתקים ומסודרים, מוכנים לפתיחה רגועה ומלודית. בזרימה נעימה התחלנו עם הלהיטים של הפרויקט, שירים מלודים ורגועים, בוגרים מאוד, קלים מאוד ביחס למה שמחכה בהמשך. עדיין הקהל פצח בפוגו רנדומלי לכל עלייה קלה בקצב, מרגיש שהחלק הצעיר בקהל מתלהט ופיספס חלק בליריקה החדה של ההרכב.
בשירים האחרונים – " לא שונא הכל " ו"מוזיקה של ילדים" – הרגשתי את טעם הבגרות שהגיעה עם הלהקה. המילים החדות ,העמוקות שנוגעות במי שבחר להתעמק במוזיקה, במהות, במסרים של הלהקות, ועוד יותר על המקור של אותם אנשים נפלאים על הבמה, מצליח לראות את התהליך שנוצר מולנו ויחד איתם.
צילום: דוד רוזן, מתן כהן: גיטריסט הלהקות
קריירת הסולו של ישי ברגר שונה מאוד מכל צבע שהוא מתעסק בו. שר בעברית, רגוע, שקט, בוגר, השירים מראים את הצדדים הכואבים והמחשלים שעבר בחייו לצד סיפורים הזויים שהביאו אותו ליצור את אותם הרכבים.
ממשיכים בלי הפסקה בעלייה להילוך שלישי לכבוד ה"טברנק"
טברנק הוקמה בשנת 2017 ומנגנת בעיקר פאנק רוק עם נגיעות רבות של פאנק קלאסי של שנת 78 לצד שימוש באופי נגינה יותר מלודי. הלהקה מורכבת כמעט מאותם אנשים, ישי ברגר ,מתן כהן וקורי בן יהודה שירה, גיטרה ותופים, יחד עם אפק כהן וחיים בנימיני על הגיטרות ויאיר קפמל על הבס.
הלהקה מרגישה כמו הגרסה מעודכנת של הרכב הקודם של החברים – "בוא לבר" – רק פחות סמים, פחות אלכוהול והרבה יותר להתאמן על נגינה.
לטברנק יש שני אלבומים, אלבום הבכורה "מוריס אקדמי" יצא באוקטובר 2018 האלבום השני של הלהקה "שרים טברנק" ייצא במאי 2020. כמיטב המסורת , הם יוציאו אלבום שלישי ויתפרקו. קלאסי .
אני מודה, לא יצא לי להיות בהופעה של טברנק. לא ציפיתי לעוצמות האלו. הקהל הכיר את רוב המילים של השירים. אני הכרתי את הלהיטים כמו "קעקועים של שנות התשעים", "טברנק", "מפוטרים", "חוט ופיתה" ו-"מדינה מחלה". הרגשתי את הבארבי מתחיל לרעוד.
האנרגיה שהגיעה הייתה רק הילוך שלישי לערב המתגלגל הזה. הרבה מאוד אורחים שונים עלו והופיעו יחד איתם ,לצד תקשורת רבה עם הקהל, שיח , חפירות משעשעות ושירים מפוצצים ומדהימים.
לא הכרתי את ה"טברנק" לעומק. כן שמעתי כמה שירים מוכרים, אבל הסטייל והגון של הטרבנק נותן פאנק רוק איכותי, חד, ברור וקורע מצחוק, וויב מרענן ובועט עם שימוש מוצלח ומוגזם בשלוש גיטרות בהרכב אחד. פשוט היה כיף .
צילום: דוד רוזן , ישי ברגן:סולן הלהקות .
ועכשיו נוסטלגיה. "בוא לבר"
עם בוא לבר יש לי רומן ילדות קשה. אי שם בגיל 17, מטאליסט כבד שנהנה מפאנק מטונף שומע ב-MP3 את השירים של "בוא לבר" ומכיר את כל המילים מבלי למצמץ. "בוא לבר" הוקמה בשנת 2005 והתפרקה בשנת 2013 ומורכבת מקבוצת חברים מהימים של חיפה .
בוא לבר עושים את מה שכל אחד רוצה לעשות. לכתוב שיט, לנגן שיט ולהצליח בז'אנר מבלי בכלל לנסות. גם היום , כמעט 12 שנה אחרי פירוק הלהקה, השירים שלהם עדיין מוכרים ומשוננים, וכל מי ששומע את השם "פאנק ישראלי" ישר יזרוק "בוא לבר"" וואלה, פאנק סטלנים מטופש ובועט תופס בענק גם ב-2013 וגם הערב.
הפסקה נשימה קלה, בכל זאת , הם מנגנים כמות פסיכית של שירים בכמעט שעתיים וחצי שזה מרשים מאוד, לא פחות מלזכור את כמות השירים, המילים, להתאמן על הנגינה ולצבור את האנרגיה.
בוא לבר עולים,הגענו להילוך חמישי.
בלי רחמים הבארבי רעד בכל להיט שהגיע – "עיוור מבאנגים","תביא ת'פח", "רק במחשב" ,"שב לי על הזין", "דוגי בוף", "חושם מת", "זוכר ת'ימים" והרשימה עוד ארוכה. זו עדיין להקת פאנק, שתי דקות שיר .
הבארבי כמעט התפרק ,הקהל התחרפן ובוא לבר פירקו את הרחבה כמו שאני זוכר, כמו שהם יודעים.
רק שהפעם, במקום להיות בתוך הפוגו ,כועס ועצבני אני בחלק המרוחק של הבמה, צופה בשקיקה על השירים שליוו את הילדות שלי בחיפה ותל אביב, רואה איך עדין בוא לבר היא הבדיחה הכי מוצלחת שיש, שלמרות בראיון שנתן ברגר לyent בשנת 2011 שהוא אומר "נועדנו להיכשל כי אנחנו פשוט לא עושים עם זה כלום" הלהקה עדיין פועמת ובוערת בתוך ליבם של חובבי הפאנק והסטלנות לצד מי שנהנה מהומור מטומטם לצד משחקי מילים משעשעים .
אני חוזר לאלבום סולו של ישי ברגר, ספציפית לשיר "המוזיקה של הילדים". בוא לבר הפסיקו לכעוס, הפסיקו לשבור את עצמם, הם כבר לא שיכורים על במה, הם לא זורקים בקבוקים או יורקים על הקהל. לי חרוט בזיכרון בהופעת ההשקה של האלבום השלישי "גימל" איך ברגר שכח את המילים והחליט להכניס לשני שירים את המיקרופון לתוך המכנסיים והפעם? פשוט נתן להקל שמכיר כל מילה ומילה לצעוק ולשאוג את התרבות שהלהקה מייצגת.
חברי להקת "בוא לבר"- חיים בינימין , ישי ברגר, קורי בן יהודה, מתן כהן ויאיר קפלן צילום: דוד רוזן
לסיכום של הערב הזה , הייתה חוויה נהדרת. בוא לבר מזמן כבר לא ילדים, הטברנק יודעים מה הם עושים וישי ברגר והאחים הם פשוט אחים.
אני נורא אוהב פאנק, נורא אוהב פאנק רוק, במיוחד בתרבות הפאנק הישראלית שלא מוערכת מספיק ולמרות שהיא מפותחת ומלאה בתרבות איכותית. (כן, פאנק ותרבות… הזוי)
הערב הזה מראה שבאמת לא צריך הרבה לפאנק. לא צריך בראנדים מפוצצים, חברות שיווק ענק, קמפיינים ושטויות כדי למלא רחבות. צריך אמת, צריך מוזיקה, צריך לפנות לכל סוגי הקהל השונים, הצעירים העצבנים והסטלנים המזוקנים, וישי ברגר והאחים-טבנרק-בוא לבר יצרו לנו ערב משורטט של עלייה בהילוכים בקצב נכון וחד, יחד עם בגרות , סטייל ואנרגיה שלא מביישת את הוותק שלהם בתחום, וגם קורי בן יהודה ומתן כהן – לנגן כמעט שלוש ומשהו שעות, אתם פסיכים.
בפאנק אין גיל, בפאנק אין מעצורים, פאנק לא מת.
הוא רק מתפכח.
