כשהתפרסמה הידיעה על הגעתו של ג'רי קנטרל להופעה בישראל שמחתי, וכשראיתי שההופעה תהיה בבארבי, התרגשתי.
כל מי שאי פעם היה בהופעה בבארבי מכיר את תחושת האינטימיות, הקרבה להופעה, והקרבה המיוחדת לאומן. לא היה לי ספק שזו הזדמנות נדירה לראות ממבט קרוב את אחת הדמויות הגדולות ביותר בסצנת הגראנג' שעדיין פועלות ובועטות.
ג'רי קנטרל הוא הסולן, הגיטריסט וכותב השירים של להקת Alice In Chains, והגיע לישראל בסופו של טור אירופאי מפואר לכבוד אלבום הסולו השלישי שלו – Brighten, אשר יצא בשנה שעברה. זהו אלבום הסולו הראשון שג'רי הוציא מזה 20 שנה, וכיאה לפרק זמן שכזה, מעניין לשמוע את השינויים הניכרים בסגנון המוזיקלי. כמובן שצלילי הגראנג' המקוריים מלהקת Alice In Chains לא נעלמו, אך ניתן לשמוע מאפיינים של קאנטרי-רוק, אלטרנטיב ואפילו קצת פולק.
כצפוי להופעת סולד אאוט, מרגע פתיחת הדלתות הקהל מיהר למלא את הבארבי ולשריין מקום אסטרטגי להופעה. ברי המזל הצליחו להשתחל לקדמת הבמה, ואחרים הצטופפו על המעקות והמדרגות, ממתינים לתחילת ההופעה.
בסביבות השעה 22:00, ולאחר מספר סבבי עליות לבמה של ההפקה-מחיאות כפיים מהקהל, עלתה הלהקה ופתחה עם לא אחר מהשיר "Them Bones" של Alice In Chains. מהשנייה הראשונה אפשר היה להרגיש שאין צורך לחמם את הקהל – הצלילים הכל כך אייקונים של השיר והביצוע הרועש עשו את העבודה, וכמעט שאבו את הקהל לעולם מקביל בו השנה היא עדיין 1992.
במידה ותהיתם, את הקול של Layne Staley ז"ל החליף זמר לא פחות ממדהים בשם Greg Puciato – הסולן/ זמר של להקות המטאל Killer Be Killed, The Dillinger Escape Plan ו-The Black Queen. גרג נתן ביצועים מעולים ומלאי אמוציות לאורך כל ההופעה, והביא את הסגנון הייחודי שלו לתוך השירים.
לאחר הפתיחה המרשימה, השיר הבא היה Psychotic Break, שאפשר קצת רגיעה ומיד אחריו הלהקה ביצעה את We Die Young שהקפיץ את הקהל מחדש. בשלב הזה, נראה שג'רי והלהקה הבינו מול מי הם עומדים – היו המון אנרגיות ואהבה, אשר ג'רי חתם באומרו "תודה" בעברית!
הבאים בתור היו רצף שירים של ג'רי – Atone, אחד השירים היותר מוצלחים מהאלבום החדש, ומיד לאחר מכן Cut You In ו-My Song – הקלאסיקות מאלבום הסולו הראשון שהוציא, "Boggy Depot". האחרונים קיבלו את המקום הראוי להם, עם זרימה גדולה מהקהל ששר את המילים. את רצף שירי הסולו של ג'רי סיימו Siren Song ו-Had To Know מהאלבום החדש.
בחזרה לשירי Alice In Chains, הלהקה נתנה ביצוע מיוחד ל-No Excuses. השיר, שהיה נחשב ל"שיר שקט" לולא מקצב התופים המהיר שלו, אפשר לקהל לבחור בין רוגע לקפיצה, וכך היה. אחריו הגיע Bleed The Freak, שבהחלט לא איפשר לאף אחד להישאר אדיש.
לאחר רצף נוסף של שירים של ג'רי – Prism Of Doubt, Angel Eyes ו-Between, נכנסנו לרצף הלהיטים העיקרי של שירי Alice In Chains. הלהקה התחילה בביצוע מרגש ביותר ל-Down In A Hole, כאשר השירה של גרג בתפקיד Layne Staley תפסה מקום מרכזי יותר ויותר. עוברים ל-Got Me Wrong ואחריו ללהיט הגדול Would?. הביצוע היה מושלם בכל קנה מידה. גיטרת הבס שפתחה את השיר, הגיטרות החשמליות, השירה של ג'רי, של גרג, ושל שניהם במקביל. הביצוע היה חזק, אמוציונלי, תזוזתי ואמיתי.
הלהקה ירדה מהבמה לקראת סיום, והורגש כי מיהרה לחזור. בהתחשב באנרגיות שהיו בערב הזה, מובן למה. לאחר החזרה לבמה, ועם שיא הקשב של הקהל, לא היה שיר מתאים יותר מאשר Whale & Wasp. ג'רי והנגנים הסתדרו בשורה בקידמת-אמצע הבמה ונתנו ביצוע מרגש לשיר האינסטרומנטלי המדהים הזה, עד רמה שאפשר היה לחשוב שהגיטרות בוכות. במעבר חד הדיסטורשן עשה קאמבק עם Max In The Box, שכמובן, הקפיץ את כולם כמו שרק השיר הזה יכול. אחריו הלהקה המשיכה לBrighten, שיר הנושא של האלבום החדש. לא היה ברור אם הקהל למד ושינן את המילים, או שאלו היו האנרגיות המטורפות שהשאירו את הקהל חם ואנרגטי. מתקרבים לסיום, הביצוע הבא היה של השיר Rooster. השיר, אשר נכתב על אבא של קנטרל שלחם במלחמת ויאטנם, לא השאיר אף אחד אדיש. הביצוע היה נהדר, ובהחלט ראוי לציין בשנית את גרג – לא רק כשחקן חיזוק, אלא כקול מרכזי שתפס את המקום ותשומת הלב שהגיעו לו בשיר. לסיום, השיר האחרון בהופעה היה קאבר של קנטרל לשיר Goodbye של אלטון ג'ון. כעת, כאשר הגיטרות הלכו לישון, כל העיניים והאוזניים היו על ג'רי, מה שאפשר לנו לשמוע את קולו בצורה חלקה. ג'רי לא אכזב ונתן ביצוע מרגש, ושוב, לא השאיר אף אחד אדיש.
לסיכום, אני חושב שזו הייתה אחת ההופעות היותר טובות שהיו בישראל בשנים האחרונות. היה שם הכל – השירים המוכרים של Alice In Chains ביחד עם השירים החדשים יותר או פחות של ג'רי, שירים מקפיצים ורועשים לצד מנגינות רגועות. הביצועים היו נפלאים, ולא רק בזכות ג'רי אלא בזכות שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל של כל הלהקה. הקהל היה נלהב והכיר את רוב השירים, וניכר היה שג'רי התרגש מאוד, כיוון שלאורך כל ההופעה הודה לקהל, באנגלית ובעברית. אין ספק, זו הייתה הזדמנות נדירה לראות את אחד האנשים שהכי השפיעו על סצנת הגראנג' ועיצבו אותה.
