ב-2007 טסתי לבקר חבר שהיה בחילופי סטודנטים בפילדלפיה. הפכנו את זה לטיול שכלל גם את ניו יורק ובוסטון, וניסינו לראות אם אפשר לשלב בפנים הופעה או שתיים. ב-2015 טסתי עם אשתי לרוק ווכטר וכמה ימים לפני הפסטיבל, דייב גרוהל שבר את הרגל ופו פייטרס לא הופיעו. הם היו הסיבה העיקרית עבורה טסנו לפסטיבל.
במקרה של ווכטר – ולצורך העניין, גם אם היה קורה ביטול בטיול לארה״ב – התחושה הייתה מאכזבת אבל באמת שבטיול ההופעות היו בונוס, ובמקום פו פייטרס בווכטר קיבלנו את פיית נו מור וגם ככה יש שם מלא הופעות מעולות אחרות.
אבל כשאתה מתכנן טיול שהעיקר שלו והסיבה שאתה טס היא הופעה של הלהקה האהובה עליך, וכנראה שאילולא היא לא היית טס לחו״ל כרגע, ביטול של ההופעה הוא חוויה ואכזבה מסוג אחר.
ב-2020 פרל ג׳ם הודיעו על יציאה לטור אירופי בעקבות צאת אלבומם האחרון Gigaton. בעקבות הקורונה הטור נדחה ל 2021 ולאחר מכן לקיץ 2022. לאשתי ולי היו כרטיסים ביד לשתי הופעות, אך השינוי בטור גרם לשינוי תאריכים והבדל של יותר משבוע בין שתי ההופעות. החלטתי לקנות גם כרטיסים להופעה שהיתה באמצע, ובסוף בגלל אילוצים החזרנו את הכרטיסים להופעות הראשונה ונשארנו עם כרטיסים ביד לשתי הופעות – וינה ופראג.
מעריצי הלהקה יודעים כמה דברים על הופעות של פרל ג׳ם – שאין סטליסט דומה בין הופעה להופעה, שבדרך כלל הופעות פסטיבלים הן הופעות עם יותר ״להיטים״, וככל שהטור מתקדם יש סיכוי לקבל שירים יותר נדירים ומיוחדים בסטליסטים. בעקבות כך קיבלנו החלטה לקנות כרטיסים להופעות בסוף הטור בניגוד לפעמים קודמות שהלכנו להופעות בתחילת הטור (בדרך כלל באמסטרדם כי תמיד יש שם שתי הופעות ברצף) כי תמיד אלו הופעות יותר מיוחדות. יצא שההופעות של אמסטרדם עברו לסוף הטור בגלל אילוצי לו״ז אבל עדיין ידענו שמצפה לנו משהו מיוחד, בעיקר כשאחת ההופעות נופלת על יום ההולדת של גיטריסט הלהקה, סטון גוסארד ושל כריס קורנל ז״ל.
יום לפני הטיסה שלנו להופעה הראשונה בוינה, פרל ג׳ם הופיעו בלולהפלוזה בפריז, שם היו תנאי מזג אוויר קשים עם שריפות יער, אבק, וחום קיצוני, מה שבדיעבד פגע במיתרי הקול של סולן הלהקה אדי וודר (אנשים שהיו בקהל סיפרו לנו אחר כך שהם שמו לב שוודר מתקשה בשירה לקראת סוף ההופעה), וגרם בסופו של דבר לביטול ההופעה בוינה ממש בשעת פתיחת הדלתות, כאשר חלק ממעריצי הלהקה כבר באולם מחכים להיכנס בכניסה המוקדמת ואני אשתי וחברים נוספים כבר בתור להיכנס לאולם בעצמנו.
אין דרך לתאר את תחושת האכזבה, התסכול, העצבות וההלם במצב כזה, בעיקר כשזו הלהקה האהובה עליך וטסת במיוחד לראות אותם. אלו לא ״צרות של עשירים״ כי אתה כבר בטיול בחו״ל, ואין פה ״לעשות לימונדה מלימונים״ או ״לפחות אתה בטיול בחו״ל״. שום דבר כזה לא מנחם אותך בסיטואציה כזו. עוד יותר כשבערב שאחרי מודיעים לך שגם ההופעה הבאה שאתה מתוכנן לראות למחרת מתבטלת גם.
במקום מסויים אני מבין שחווינו את שלבי האבל, לא בדיוק באותו הסדר אולי. התחושה שעובדים עלינו וזה לא יכול להיות, שאלות ה ״למה זה קורה דווקא לי״, התקווה חסרת הסיכוי שכן תהיה הופעה בווניו הבא, או שאולי ננסה לטוס להופעה שאחרי ונשנה תכניות, לרצות לבטל את כל שאר השהייה ולהקדים את החזרה לארץ כי בשביל מה אתה צריך את זה עכשיו וזו לא הסיבה שבגללה טסת לחו״ל, ובסוף ההבנה שאין מה לעשות ואתה תהיה בסדר.
בסוף הטיול התחלתי להרגיש כעס ותסכול. התחושה שלי הייתה שידעו בקרבת הלהקה, המנהלים והצוות, שאין סיכוי להופעה בפראג. אולי אפילו שכנראה אין סיכוי להופעה הראשונה באמסטרדם (בזמן כתיבת שורות אלה נראה שההופעה השניה באמסטרדם, והאחרונה בטור, כן עומדת להתקיים). אני לא יודע בוודאות אבל אני יוצא מנקודת הנחה שהביטולים של הרגע האחרון הן מסיבות ביטוחיות וחוזיות מול הפרומוטרים והווניו שבו הם הופיעו, אחרת הם היו צריכים לשלם הרבה כסף על הביטול. עדיין, התחושה היא שהסיבה הזאת גרמה למעריצי הלהקה (כולל עבדכם הנאמן) להוציא לא מעט כסף שאולי יכול היה להיחסך על מלונות, טיסות, נסיעות, אם ההודעות על הביטול היו יוצאות מוקדם יותר ולא ברגע האחרון, וחלק מהמעריצים מאוד ממורמרים וכועסים על כך, ולדעתי בצדק לחלוטין.
ברור שיש פה כח עליון כלשהוא, ואי אפשר להאשים את וודר בכך שהוא לא מסוגל לשיר, אבל לחלוטין אפשר היה לצפות ליותר התייחסות ואולי חמלה (אני לא מצפה לפיצוי) כלפי המעריצים שעשו שמיניות באוויר כדי לראות אותם, ישנו לילה או שניים מחוץ לוווניו כדי להיות בשורות הראשונות, ונסעו אחריהם ברחבי אירופה (ואפילו ארה״ב).
