המופע של שיא הרגש

COUNTING CROWS בישראל / 14.9.22

יובל יוספסון / עופר פרוינד

עופר ויובל פגשו בתחילת השבוע את אדם דוריץ לראיון ובמקום שאחד מהם יסקר את המופע אתמול,

בחרנו לתת לשניהם פשוט. כי אפשר.

יובל יוספסון –

שעת עוצר המוזיקה ברעננה היא 23:00 ולא שנייה אחת אחרי. 

הקהל הישראלי, ש"דייקן" היא לא המילה הראשונה שהייתי משתמש בה כדי לתאר אותו , זרם אט אט לאמפי רעננה אמש כדי לחזות במופע הראשון אי פעם של העורבים בישראל, ואני מבין שכל דקת איחור תבוא על חשבוננו ותקצר את ההופעה, שתיגמר בדיוק ב-23:00, כדי שפרנסי העיר רעננה ישנו את שנת הלילה השקטה שלהם. 

כשהאורות כבו ב21:20, הכל נשכח. 

לאחר 26 שנים של האזנה לעורבים, הגיע הרגע של המופע, לאחר שבוע מאוד אמוציונלי שכלל מפגש וראיון עם אדם דוריץ, אירוע שאם הייתם אומרים לי לפני 20 שנה (ולמעשה גם לפני שבוע) שיקרה, הייתי כנראה פורץ בצחוק אימתני. 

היה לי מאוד קשה לעשות סוויץ' ממעריץ לאיש מקצוע (מזל שעופר היה איתי כדי למזער את נזקי הפדיחות שעשיתי), אדם גם קלט את זה, והוא היה מאוד לבבי ונחמד. 

באחד הרגעים בראיון עם אדם הוא אמר שאחרי הקורונה היחס שלו לקהל שמגיע להופעות השתנה מהבחינה שהוא פשוט מבין שזה לא מובן מאליו, ואתמול זה פשוט היה ניכר עליו ועל הלהקה.

הם באו בראש ובראשונה להנות, ונתנו מעצמם 200% על הבמה. 

העיבודים של רבים מהשירים היו קשים לעיכול לאנשים סביבי בקהל, אבל זאת בדיוק הלהקה, הכל בה חי ופועם, ואין ביצועים זהים כמעט אף פעם, שירים כמו MIAMI שבגרסת האלבום הוא אחד השירים הסוחפים, ואמש זכה לעיבוד על גבול האינדסטריאלי המינימלי, ואפילו BIG YELLOW TAXI, קיבל גרסת קאנטרי רוק איטית (יפה מאוד לטעמי). אחד משיאי ההופעה לטעמי היה ANNA BEGINS, שזכה לביצוע זהה לחלוטין לזה מה STORYTELLERS האגדי. כן, כולל המנדולינה.

ברמה האישית, חוויתי עילוי רוחני, ולרגעים לא מעטים מצאתי את עצמי בוהה בבמה בהלם ובכלל לא מבין איפה אני, שיר הפתיחה, ROUND HERE גרם לי לפרץ בלתי נשלט של דמעות, כמו RAIN KING, דצמבר הארוך ו HOLIDAY IN SPAIN, שיר הערש לקהל כדברי אדם שגם סגר את המופע לאחר הדרן קצר. 

ההופעה אתמול עשתה חסד עם מעריצי הלהקה הותיקים, אלו שהגיעו עקב היכרות עמוקה עם הלהקה וחומריה ולא רק בגלל מר ג'ונס ודצמבר הארוך. הסט ליסט כלל שירים למיטיבי לכת כמו GOD OF OCEAN TIDES בלדת הקאנטרי היפיפיה, וגם COVER UP THE SUN, שניהם מתוך האלבום somewhere under wonderland, וכמובן ביצוע מלא וברצף של כל 4 השירים מהאי.פי החדש BUTTER MIRACLE

לסיכום – ערב מיוחד ומרגש במיוחד שאקח איתי לעוד שנים רבות, המון חברים טובים הקיפו אותנו, וכולם כולם נתנו אהבה וקיבלו אותה בחזרה מהלהקה, הקהל הישראלי היה יפה וחם (תגיעו בזמן אבל, לעזאזל איתכם!)

העורבים הבטיחו לחזור שוב, הארגון של הערב היה מופתי מבחינת ההפקה, וכל הסובבים אותי פשוט יצאו מהאמפי בתחושה של שלווה ואושר, תחושה שרק מוזיקה אמיתית וכנה יכולה לספק.

עופר פרוינד –

ההופעה של Counting Crows ברעננה אתמול (14.9.2022) הייתה חוויה שונה עבורי מרוב ההופעות שהייתי בהן במהלך חיי, למעט ההופעה הראשונה שראיתי של Pearl Jam, הלהקה האהובה עלי. זו לא ההופעה הראשונה שאני רואה של Counting Crows, אבל משהו בה היה שונה, מרגש יותר, מחובר יותר. חברה טובה שהלכתי איתה להופעה, בה פגשתי המון חברים טובים מתקופות שונות, רחוקות וקרובות, אמרה לי במהלך ההופעה שאני מתלהב ממש כמו ילד בן 16. כשההופעה הסתיימה, הייתי צריך זמן. זמן לעכל, זמן לקלוט, זמן להבין מה קרה בשעה וארבעים האחרונות מהרגע שהלהקה עלתה לבמה ועד סיום השיר האחרון.

לא הייתה שם חוויה אור-קולית מרהיבה, צריך לומר. לא הייתה תאורה מיוחדת. אני בטוח שהיו לי כמה הערות על הסאונד אם הייתי רוצה, אבל שום דבר מזה לא שינה לי ממש – הייתה להקה מעולה שניגנה על הבמה. כל הביקורתיות שלי נזרקה מהחלון מהתו הראשון של המופע.
אמרתי ליובל יוספסון בדרך חזרה מהראיון איתו, שאני חושב שאדם לא רק Songwriter אלא Storyteller. כל שיר שהוא כותב הוא סיפור, והוא גם מופיע כמספר סיפורים. אני יודע שיש לא מעט אנשים שהפריע להם שהוא שינה את הדרך שבה הוא שר את השירים, ושמעתי גם לידי וגם בעקיפין מאחרים שהעיבודים, או יותר נכון הדרך שבה הוא שר, הרסו את השירים ואת החוויה שלהם. על זה אני אומר – תדעו לקראת מה אתם באים, תקראו כתבות וראיונות, תשמעו קטעים בהופעות ביוטיוב, ותדעו ולא תופתעו. אני באופן אישי מת על זה. אדם כל כך מושפע מהרגע, מהלהקה מסביבו, ומאיך שהוא מרגיש את השיר וזה יוצא לו ישר מהלב וזה מורגש ומרגש.

אני חושב שהכי נהניתי לשמוע את כל Butter Miracle מנוגן חי ברצף, והסרטון הקצר שצילמתי של Elevator Boots הוא סרטון שאני חוזר לראות כמה פעמים מאז אתמול ומעלה לי חיוך על הפנים. הלהקה ניגנה מעולה, הקולות השניים שלהם (בעיקר בשיר הזה, שמעתי מכמה אנשים שונים) יוצרים הרמוניה מדהימה ועוטפת, ואי אפשר שלא להיות בקשב לאדם בזמן שהוא מספר את הסיפורים שלו.

אני מרגיש שאני מחפש מילים לתאר חוויה שקשה לי לתאר אותה, אבל היא היתה עמוקה, עוצמתית ומרגשת עבורי, בלי שתכננתי שהיא תהיה. בדיעבד אני מבין שהתרגשתי לקראת ההופעה, שכנראה כל השבוע הזה שהתחיל בפגישה וראיון עם אדם דוריץ, וההתעסקות וההאזנה ללהקה וכל ההתעסקות, הובילו אותי לתוצאה שלא צפיתי לה – תחושת ה Wow.

צילום תמונה ראשית – אלון לוין Shooting Stars