פרוייקט FOREVER 91 – יובל יוספסון
כשהאלבום השני של סקיד רואו, SLAVE TO THE GRIND, יצא ב-11 ליוני 1991, הקהל והמעריצים של הלהקה, לא ידעו איך לאכול את השינוי הדרסטי שהלהקה עברה.
30 שנים עברו מאז, והאלבום עדיין נחשב לנכס צאן ברזל אייקוני ואהוב בהארד רוק ובמטאל.
בתחילת שנות ה-90, להקות כמו גאנז נ רוזס, מוטלי קרו, RATT, ודוקן, והלייבלים באותה תקופה החלו לחשב את צעדיהם ולהוריד בפאזה את עוצמות המוזיקה, אפילו ניתן לומר שניסו "לאלף" את החיות הפרועות שחתומות אצלם. (למשל מקרה האלבום השני של גאנז, GNR LIES, שיצא בסוף 1988, היה למעשה אלבום אקוסטי שיצא לאחר פצצת האטום, Appetite for Destruction). הלהקות ראו את כוחה של הבלדה ורצו לטעום עוד מכך. הן רצו עוד מהתהילה הגדולה והמסחריות חגגה.
המוזיקאים עצמם גם ראו כי טוב, ויש לציין שקיים קשר הדוק בין כמות הגרופיות שהשירים הללו השיגה להם, לא צריך להרחיב במילים על מעלליהם של טומי לי, ניקי סיקס, סלאש, ואקסל רוז באותה התקופה.
בתוך כל ההמולה הזאת, והעידן החדש שהחל במוזיקה ,העשור החדש, הניינטיז, סקיד רואו עשתה בדיוק את הדרך ההפוכה והקליטה אלבום כבד יותר, קשוח יותר ומאוד שונה מאלבום הבכורה שלה, שכלל להיטי ענק כמו I REMEMBER YOU, 18 AND LIFE ו- YOUTH GONE WILD שמיתג אותה כ"עוד להקת גלאם מטאל" סטייל מוטלי קרו פינת בון ג'ובי. מהלך מעט הזוי בייחוד לאור העובדה שאלבום הבכורה העיף את הלהקה למעלה היישר ממועדונים קטנים בניו ג'רזי לארנות והופעות ענקיות עם מכירות של 5 מיליון עותקים בארה"ב, אבל לסקיד רואו לא היה אכפת כנראה.
עטיפת האלבום צוירה על ידי אביו של סבסטיאן באך האמן דייוויד בירק. העטיפה, שהיא למעשה ציור קיר ארוך, ממשיכה בתוך חוברת האלבום. העטיפה מתארת אנשים המשתמשים בגאדג'טים טכנולוגיים מודרניים. העטיפה למעשה היא מעין גרסה לציור "קבורת סנט לוסי" של קרוואג'יו משנת 1608, וחדי העין יבחינו בג'ון פ. קנדי בקהל.
מרבית Slave to the Grind נכתב באולפן בניו ג'רזי עם מייקל ווגנר, שהפיק את אלבומם הקודם. ההקלטה החלה בסוף 1990 והתקיימה בשני אולפנים: ניו ריבר בפורט לודרדייל, פלורידה ו-Scream בסטודיו סיטי, קליפורניה. רוב רצועות האלבום הוקלטו ללא עיבוד מחדש, והלהקה פשוט הקליטה מחדש את הדמואים באולפן.
Slave to the Grind היה בעצם הסמן של מעבר הלהקה לסאונד כבד יותר, שיר הנושא של האלבום נשק אפילו לספיד מטאל, ופאן פאקט לגביו – כולו הוקלט לייב ומוקסס תוך שעה בלבד (!!).
ברוח התקופה, האלבום כלל מספר בלדות, POWER BALLADS מדהימות כמו QUICKSAND JESUS, IN A DARKENED ROOM ו- WASTED TIME המופתי. סבסטיאן באך, הוכיח באלבום הזה שהוא לא רק פרצוף יפה אלא גם כותב מוכשר, עם יסודות מושרשים בפאנק של שנות ה-70 והמטאל של שנות ה-80 (מה שנחשב היום למטאל הקלאסי). הטקסטים באלבום היו מורכבים יותר ודיברו על פוליטיקה, דתות והמאבק האינסופי עם הארגונים הדתיים, סמים, וקונפליקטים של החיים בתקופה המודרנית.
האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של הבילבורד, והיה אלבום המטאל הראשון שהגיע לתואר הזה בעידן הSOUNDSCAN (שיטת ניטור מכירות אלבומים) ומכר 2 מליון עותקים בארה"ב בשבוע הראשון לצאתו.
סבסטיאן באך רצה לעשות משהו אחר, ולא רצה שהלהקה תיכנס לקטגוריה של נערי פופ מטאל יפים.הוא הושפע עמוקות מפנתרה, מהריפים הכבדים של דיימבאג והאלבום COWBOYS FROM HELL (הלהקות גם עשו טור משותף לאחר צאת האלבום), הבסיסט רייצ'ל בולן ודייב סאבו הגיטריסט כתבו את הריפים הקטלניים של MONKEY BUSINESS שפותח את האלבום, את PSYCHO LOVE האכזרי, ופשוט סיננו כל דבר שנשמע מתקתק ו"אייטיזי" מלהכנס לאלבום.
האלבום הזה היה אמור להיות המקפצה של סקיד רואו, למים העמוקים של ה-A-LIST העולמי לצד גאנז נ רוזס, מטאליקה וחברותיהן לז'אנר, אך לא צלח להגיע לקהלים הגדולים באמת, הגלובליים.
מודעותה הגבוהה של סקיד רואו לשינויים בתעשייה הפכה לבסוף למה שהרג אותה, והעמיקה את הפערים בין חברי הלהקה, שהוציאו את אלבומם השלישי Subhuman Race ב-1995,בהפקתו של בוב רוק, אלבום גרוב מטאל שהושפע מסצינת הגראנג' (!!) והיה האחרון עם סבסטיאן באך שפוטר מהלהקה, אלבום שנחל כישלון במכירות ולא התרומם ולא רומם את הלהקה לגבהים שהייתה בהם ולו רק לזמן קצר.
לסיכום, SLAVE היה ועודנו כנראה האלבום האיכותי ביותר של סקיד רואו, וללא ספק האהוב ביותר בקרב מעריצים שאינם מעריצי הארד קור של הלהקה, אלבום שהציג לעולם הרוק והמטאל את אחד הווקאליסטים הגדולים והמוחמצים ביותר, סבסטיאן באך, למרות שתמיד יהיה ויכוח והשוואה בינו לבין האלבום הראשון, SLAVE הוא ללא ספק האלבום שהכי קירב את סקיד רואו לרמות של להקת על, שהלכה נגד הזרם, להקה שהייתה יכולה להשאיר חותם ענק ולבסוף נאלצה להסתפק בחותמת.
להאזנה לאלבום:
