ביום שישי האחרון, ה 15.7.2022, יצא האלבום השביעי במספר של חלוצי הפוסט פאנק Interpol.
האלבום מביא איתו הרבה שינויים מבחינת הלהקה, אבל לא מביא איזו בשורה חדשה או חדשנית, אלא אלבום רוק אווירתי וטוב. כנראה שלא תמצאו בהאזנות הראשונות שיר שיישאר איתכם וייקלט לכם באוזן. אולי אין איזה להיט על כמו שהיו להם באלבומים קודמים, בעיקר בראשונים, אבל יש פה שירים טובים עם מוסיקה טובה.
האלבום נכתב כולו בתקופת הקורונה והוא הראשון אותו כתבו חברי הלהקה בשלט רחוק אחד מהשני. את האלבום הפיקו אלן מולדר (שגם מיקסס) ו Flood, צמד מפיקים שלרוב עובדים יחד ועבדו עם אמנים כמו סמאשינג פאמפקינס, הקילרז, ניין אינץ׳ ניילס ועוד רבים וטובים אחרים, כמו גם עם אינטרפול עצמם.
בניגוד לאלבומים קודמים, חלק מהשירים באלבום נכתבו על פסנתר כבסיס ולא גיטרה, התופים יותר גדולים בסאונד שלהם ויש אפילו שיר עם שינויי משקל בפנים.
האלבום עוסק בנושא חוסר היציבות של העידן המודרני, כפי שגם מספר שם האלבום, ופול בנקס סולן הלהקה מספר שהוא מוקסם מהדמיון האנושי שיודע להמציא סיפורים כדי להסביר את המציאות – מצד אחד זה יפהפה ומבדיל אותנו מזנים אחרים, אבל מצד שני זו הטעיה עצמית לכך שהמציאות קרה ומפחידה. וכך, האלבום מתחלק לשירים עם פן מאוד אופטימי מבחינה מוסיקלית ולירית, דבר יחסית שונה בנוף של אינטרפול שרוב התכנים שלהם קצת יותר אפלים, ולשירים עם פן אפל יותר.
ליציאת האלבום קדמו הסינגלים "Toni" ו "Something Changed" שלוו בקליפים שהמשיכו אחד את השני בכיכובו של בנקס. סינגל שלישי שיצא היה "Fables" וביום יציאת האלבום הוציאו לרשתות את השיר ״Gran Hotel".
באופן כללי האלבום מאוד אווירתי. זה הדבר הראשון שתפס אותי בהאזנה. בניגוד לאלבומים הקודמים, הרבה ממה שמאפיין את האלבום הוא יצירת אווירה מסויימת שמתחברת לנושא האלבום, בין אם זה באפקטים ובין אם זה בסאונד של התופים והפסנתר או הגיטרות. יש תחושה יותר רכה, אינטימית ונושמת ופחות ״נותנת בראש״ ברוב האלבום. מוסיקלית ועיבודית הוא קצת לוקח אותי לאלבומים קודמים שלהם כמו Our Love To Admire או El Pintor (שגם אותו הפיקו מולדר ופלאד). בנוסף, ההרגשה שלי היתה שהאלבום נוטה הרבה יותר לכיוון הבריטי בכתיבה ובסאונד שלו מהאלבומים הקודמים שלהם, עם נקודות שמאוד משיקות לארקטיק מאנקיז ולהקות בריטיות נוספות.
אני חושב שזה אלבום שמצריך מספר האזנות כדי להבין ולהתחבר אליו, בעיקר כי הוא שונה מהחומרים הקודמים של הלהקה.
למרות השינויים ולמרות העובדה שזה האבלום רוק סולידי, אין פה איזו ״יציאה״ או הברקה לטעמי שמביאה בשורה חדשה מאינטרפול.
