יוגב לנדסמן
8.3.23, בית היוצר. הכלים מוכנים, המוזיקאים מחכים בקוצר רוח. כך גם הקהל. האירוע? שיתוף פעולה יחיד במינו של הרוקר איתי מזילו עם להקת בונדרבנד ההרמונית והוותיקה.
אני? מגיע כדי לשמוע, לחוות ולחזור עם תובנות לשיתוף.
הקדמה קצרה.
איתי מזילו הוא רוקר ישראלי, זמר, מלחין וגיטריסט הנמצא בסצנה כבר קרוב ל-20 שנים. הוא הניח את היסודות המוזיקליים שלו ב2009, עם הוצאת EP תחת להקת Unmute. משם, המשיך איתי בעבודה עם מוזיקאים נוספים עד שחזר ליצור מוזיקה מקורית עם הוצאת אלבומו הראשון So Far, The View בשנת 2014. האלבום, אשר יצא לאור בעזרת קמפיין האדסטארט, מביא השפעות קלאסיות של שנות ה70 עם נגיעות של שנות ה90. מאז, עסק איתי בקידום האלבום בעזרת הופעות ברחבי הארץ, עם ביקורות חיוביות והשמעות חוזרות ברדיו. לאחרונה, החל איתי לעבוד על אלבומו השני, עם 2 סינגלים שכבר שוחררו למעריצים: Lost the Music ו- Hey Child!. ביחד עם איתי, הופיעו ורד וייסברג (קולות) ויהונתן "ג'ונה" רם (פסנתר).
לאחר ההופעה של איתי, הופיעו לא אחרים מאשר להקת בונדרבנד – הרכב הפועל כבר למעלה מ15 שנים, ומביא לבמה גלים של רוק, פולק בלוז ושילובים נוספים. הכל, עם הרמוניה דומיננטית ונוכחות כריזמטית על הבמה. ההרכב, אשר פועל לא מעט שנים, כולל 6 חברים (!), כאשר כולם לוקחים חלק ותומכים בעזרת קולות רקע. חברי הלהקה הם: נדב בונדר (שירה וגיטרות), אדריאן גבע (בס וקולות), בני קלצ'קו (קלידים, גיטרות וקולות), עופר פרוינד (גיטרות וקולות), ירדן פלד (שירה) ואייל בר און (תופים וקולות).
ההופעה תוכננה לשעה 20:00. בישראל כמו בישראל, לאחר המתנה לקהל התקוע בפקק נסיבתי (או לחלופין, מחפש חנייה בתל אביב), התחלנו בסביבות השעה 20:45. איתי מזילו עלה לבמה, לבד אך בתמיכת הגיטרה האוקסטית שלו, והתיישב על הכסא. בלי יותר מידי הרהורים או הקדמות, פתח איתי את פיו והתחיל את השיר הראשון. אתמול, זה כל מה שהיה צריך כדי לקבל את הקשב של הקהל. לאחר ביצוע כריזמטי ומדויק, הזמין איתי את חברי הטריו שלו – ורד וג'ונה. הטריו ביצע שירים ישנים וחדשים כאחד, ואף שירים שטרם יצאו לאור. הכל היה כיף, סוחף, אבל בעיקר מרגש. קל היה להבין כי חברי הטריו באו לחשוף את הרגש שלהם על הבמה, ובצורה אמיתית. מהתייחסויות חוזרות של מזילו על המצב הפוליטי הנוכחי במדינה (ללא הבעת דעה אישית), והאסקפיזם שהמוזיקה מאפשרת לנו, ועד לצחוקים בין ורד למזילו, כשהראשונה "הסתלבטה" על כך שכל שיר שלו מצריך כיוון חדש של הגיטרה. לקראת הסוף, ורד וג'ונה קיבלו את הבמה. כל אחד בתורו הוציא החוצה את כשרונו האישי בדמות שירי סולו. 2 הביצועים, שקרו אחד אחרי השני, היו טובים.
לקראת סוף הזמן של מזילו על הבמה, אפשר היה לראות את הדינמיקה הטובה בין 2 הלהקות. נדב בונדר, סולנה של להקת בונדרבנד עמד בין הקהל ועודד את מזילו. כדי לבצע מעבר חלק, עשו איתי ונדב ביצוע משותף, עם 2 גיטרות, לשיר "Everlong" של להקת הפו פייטרס "Foo Fighers" האמריקנית, אשר איבדה בשנה שעברה את המתופף האגדי טיילור הוקינס "Taylor Hawkins".
כעת, הגיעה תורה של להקת בונדרבנד.. או שבעצם, להקת Kamaדרמה?
אתמול בערב, נוכחתי לגלות כי הלהקה החליטה לשנות את שמה. האמת? לאחר צפייה בהופעה של הלהקה, אפשר להבין מדוע בחרה בשם זה. אם חפצתם בהופעה קלילה ושקטה, הגעתם למקום הלא נכון. המעבר בין 2 ההופעות היה מרגש עם השיר "Everlong", אך ברגע שלהקת Kamaדרמה עלתה בהרכבה המלא, השינוי היה מהיר וחד כיווני כמו קפיצת באנג'י. הלהקה פתחה את הנקזים עם גיטרות חשמליות, תופים ושירה, באופן שלא משאיר מקום לספק – הם באים לעשות רעש. הלהקה מוזיקלית מאוד, עם 6 חברים ומעברי תכופים בין כלי נגינה שונים. באופן כללי, נראה שהמוזיקה של Kamaדרמה הוא מאוד סיפורי – הם באו להעביר מסרים רבים, וכדי להעביר את אותם המסרים הם השתמשו בכל מה שעמד לרשותם. מסולואים מקפיצים, לשינויי מקצבים, ועד לשירים שקטים יותר. הרגע בו הקהל עמד דום היה בזמן שיר שנדב כתב על חבר ילדות, אשר "עזב אותנו" בגיל 16. נדב שיתף כי לא הספיק לראות את היופי שבו במלואו, וכך גם נקרא השיר.
ההופעה הכפולה שאירעה אתמול בערב, הרגישה בהתחלה כמו בצפייה באחד ממופעי ה"Unplugged" המפורסמים, והסתיימה במופע שכולו "Live & Loud". כל המוזיקאים, מכל ההרכבים היו מוכשרים. באופן אישי, מאוד נהניתי ונראה שכך גם הקהל. איתי מזילו חשף מוזיקה מקורית וחדשה, כזאת שכיף לראות אצל אומן ישראלי, אחד מאיתנו. איתי יודע להגיש ולחשוף עצמו בצורה שהוא מתכוון. להקת Kamaדרמה הביאה כמובן המון דרמה, רגש וצלילים לתוך המועדון. משירים בעברית לשירים באנגלית, מחומרים מקוריים ועד לקאבר רוק של "בדד" מאת זוהר ארגוב (אכן, שמעתם נכון). לסיכום, אמליץ בחום להאזין למוזיקה של איתי וKamaדרמה, ועוד יותר – להביא עצמכם לאחת מן ההופעות כדי לצפות בתופעה.
