סתיו כהן
צילומים – אלון לוין
אני מנסה לחשוב על מילים שיתארו את המופע של אופספרינג אמש בתל אביב ולא מצליח למצוא מילה אחרת מלבד – וואו.
האולם העצום נפתח בדיוק בזמן, הקהל זרם אט אט פנימה, סדר מופתי בעמדת המרצ', להקת "ויתרתי" עלתה ב20:30 בדיוק, למופע ביזארי ומיותר לדעתי האישית.
להקות רבות יכלו לעשות עבודה טובה יותר מהם, הן ברמת הביצוע וברמת היחס שלהם למעמד.
התכנים שלהם מיועדים לקהל מאוד ספציפי ולפי דעתי האישית פחות בוגר ואינטליגנטי.
כנראה שצריך הרבה הרבה אלכוהול כדי להתחבר לקטע שלהם, טקסטים קשים לעיכול על גבול הנונסנס, ונראה שהם לא הבינו כל כך את המעמד. ההופעה לא עברה לי טוב בגרון בלשון המעטה.
לאחר חצי שעה של חילופי במה, אופספרינג עלו על הבמה בשעה 21:30 בדיוק עם השיר Come Out And Play ולרעש שאגות הקהל, המופע החל.
הלהקה הוותיקה מארה"ב שהופיעה לראשונה בישראל שמאחוריהם רפרטואר מצליח של 39 שנות קריירה ו-10 אלבומי אולפן, הפכה 6,500 איש ואישה להמומים ומאושרים עד הגג.
רצף של שלושה שירים שכלל בין היתר גם את All I Want הוותיק והמוכר (בעיקר ממשחק הילדות שלי "Crazy Taxi") וכמובן את Want You Bad
לאחר מכן הלהקה פנתה לקהל וקצת היה נדמה שהם בעצמם מתרגשים לא פחות מאיתנו.
דו-שיח מרגש התנהל על כך שזו הפעם הראשונה של הלהקה שסולן הלהקה ד"ר דקסטר הולנד שואל את חברו "נודלס": "מה לקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע לכאן?"
זו באמת שאלה נהדרת לנוכח המצב הנוכחי והמורכב בישראל.
המדינה הקטנה שלנו היא תמיד מוקד לביקורת מצד להקות/אמנים שמגיעים לארץ. אם זה ארגוני BDS או סתם אנשים מפורסמים עם אג'נדה אנטי-ישראלית. לראיה, בזמן כתיבת שורות אלו – ענק הבלוז באדי גאי ביטל את 2 הופעותיו בישראל שתוכננו להתקיים החודש בטענה ש "מצב הלחימה באזור" אינו מאפשר את הגעתו.
אחרי מופע הציונות של דיסטרבד בארץ רק לפני שבועיים. התחושה הייתה מההתחלה שאופספרינג עשו זאת אחרת. אם אלו התמונות מירושלים או הפוסטים שלהם עם המילים הכל כך ברורות – ישראל.
ברמה האישית שלי זו הייתה הגשמת חלום אדירה לראות את אחת מהלהקות החלוצות של הז'אנר, להקה שגדלתי איתה במשך יותר משני עשורים.
בשלושת השירים הראשונים הקול של דקסטר היה מאוד חלש והורגש שהסאונד היה צריך את ההפסקה הראשונה של הלהקה לשוחח עם הקהל בכדי לאזן את הסאונד שלאחר מכן היה פשוט מצוין.
הוייב בביתן 2 היה כמו סוג של חלום של אלפי אנשים, אופספרינג לא פספסה שום להיט שלה מתוך סט ליסט של 15 שירים מקוריים, קאבר נהדר לראמונס וקטע אינסטרומנטלי בהובלתו של נודלס לקאברים למיטב שירים של Iron Maiden ו- Guns and Roses בין היתר.
אם ננסה לכמת את החוויה לפסקה אחת לחלוטין נוכל להגיד שהסאונד היה פשוט מצוין, חברי הלהקה ניגנו בצורה אנרגטית והסינרגיה ביניהם הייתה מורגשת משנים על גבי שנים של ניסיון על הבמות הגדולות בעולם. הקהל הישראלי המורכב שמלבד הבנתו שעישון באולם סגור זה פשוט אסון נוראי היה סופר נהדר ואני מרגיש גאה בנו ובמה שייצגנו.
הקהל הוכיח את כוחו האדיר ואת הרצון להופעות פאנק רוק בארץ, הוכחנו למפיק אחד לפחות ובתקווה שלעוד שאנחנו כוח אדיר שצמא למוזיקה שבאופן שיטתי הודרה מהשיח של מפיקים בארץ שפשוט לא הביאו שום להקה בסדר גודל כזה מהז'אנר אי פעם.
זו הייתה הצהרת כוונות אדירה של ערב מופלא עם מוזיקה נהדרת, קהל נאמן ומצוין וחום ישראלי מצוי, בתוך האולם ומחוצה לו.
מה שיצר עניין בהופעה מעבר לכך שאני לא זוכר קהל שידע כמעט כל מילה בעל פה של כל שיר שהתנגן, הלהקה השתמשה במגוון פרופס שהמשיכו את התקשורת בין הבמה לקהל כמו תותחי קונפי ענקיים שזכו להופיע פעמיים, ארובות עשן שיצרו אווירה פשוט משוגעת של פסטיבלים מהגדולים בעולם וכדורי גומי ענקיים שפשוט עפו באוויר בזמן "Why Don't You Get A Job" והעיפו את הקהל באוויר (ועייפו את ההפקה שהתמסרה עם הקהל לאורך כל השיר).
כמובן שהלהיט הגדול ומזוהה ביותר של הלהקה "Pretty Fly (For A White Guy)" פשוט העיף את ההאנגר העצום והמופץ באוויר, אווירה שהשאירה בי צמרמורת של ממש והתרגשות אדירה של לזכות לשמוע את השיר האייקוני הזה כל כך בלייב, בישראל, בבית.
מילה טובה להפקת המופע – הכל היה מתוקתק להפליא, סדרנים רבים, נציגים שדאגו לצמידי אלכוהול עוד לפני הכניסה לאולם בכדי להקל על העומסים בבר, עמידה מופתית בזמנים (לא מובן מאליו בישראל). האם זהו רמז לבאות?
אופספרינג השאירו לכולנו טעם של עוד, גם לעצמם כלהקה, ואולי גם ללהקות נוספות של הז'אנר ושלחו רמז גדול מאוד למפיקים בישראל -שימו לב לקהל הזה, יש לו כוח, הוא גדול, נאמן וצמא לעוד מופעים מהסגנון הזה.
