עופר פרוינד
"אם יש לך דעה, עדיף שתשמור אותה לעצמך״, ככה היילי וויליאמס סולנית Paramore פותחת את הסינגל החדש This is why, שיר הנושא של האלבום הבא של הלהקה שעתיד לצאת בעשירי לפברואר 2023.
הסינגל ממשיך באופי שלו את הסגנון המוסיקלי של אלבומם האחרון After Laughter שיצא ב 2017 ואפילו את אלבום הסולו הראשון של היילי Petals For Armour אבל עם אופי קצת יותר בועט.
אווירת הפופ-Fאנקי שאפיינה את החומרים האחרונים שלהם נשמרת אבל משנה פאזה למקום שמזכיר (והלהקה אף ציינה זאת כהשפעה או מקור השראה) את Bloc Party ואפילו Interpol לפרקים – השפעות של מקצבי דיסקו עם ליין בס דומיננטי וגיטרה מנסרת, ואפילו הקליפ של השיר מתכתב עם ויז'ואל מאוד סבנטיז גם בניראות וגם בלבוש.
מי שאוהב את פאראמור ו-וינטג׳ פופ Pאנק לא יקבל את מבוקשו. גם אני, למרות שאני אוהב את החומרים החדשים, מתחבר יותר לפאראמור של שלושת האלבומים הראשונים הרבה יותר והייתי מאוד רוצה חזרה שלהם לסגנון הישן, אבל כמו הרבה להקות ואמנים אחרים הם התקדמו, התפתחו והתבגרו, והם כותבים על חוויות אחרות ומושפעים ממוסיקה אחרת.
השיר עצמו היה השיר האחרון שנכתב לאלבום, שהגיע מרעיון גיטרה של הגיטריסט טיילור יורק ששיכנע את זאק פארו המתופף והיילי לעבוד עליו, כשהיילי היתה במוד של נמאס לה לכתוב שירים. השיר מדבר על כל תרבות השנאה ועל איך זה לחיות בשנת 2022 וההישרדות של השנים האחרונות בתקופת הקורונה, ובעיקר על זה שבני האדם צריכים להיות קצת יותר אמפתיים ונחמדים לאחר.
אז מן הסתם המטרה שלי ככותב היא לא לשמור את דעתי לעצמי, למרות בקשתה של היילי, אבל אני כל כך אוהב אותה שלא בטוח שזה משנה מה היא תעשה אני לא אוכל להפסיק להאזין לקול שלה. אז כן, הייתי ממש רוצה שירי רוק בועטים שוב מפאראמור, אבל השינוי הקל הזה למקום יותר מחוספס בקו הנוכחי יכול להוכיח את עצמו כמשהו טוב לפאראמור.
ערן הר-פז
אז גם אני מאוד אוהב את פאראמור. במיוחד את החומרים הישנים שלהם, בזמן שהם היו יותר רוקיים ופחות פופיים (למרות שיש לי פינה חמה מאוד ל-Rose Colored Boy. לא סתם יובל יוספסון טוען שאני ילדת אימו).
אין ספק שהיילי וויליאמס זמרת מיוחדת מאוד ומוכשרת, שמוצאת דרכים להיות מעניינת וחדשנית גם אחרי 20 שנה של קריירה (לא להאמין שהיא רק בת 36!) ושאר חברי הלהקה מאוד מוכשרים, וזה יפה שאנשים כל כך צעירים מצליחים למצוא דרך להישאר ביחד כל כך הרבה זמן – וכן, מבחינתי העצירה הזאת של 5 שנים בערך לא נספרת אצלי כפירוק, כי הם תמיד היו בתודעה ו-לפחות לי-היה ברור שהם יחזרו מתישהו.
אבל את השיר הזה – לא אהבתי. כן, ליין הגיטרה מעולה. כן, התופים מעולים. אבל משהו במילים לא עובד לי, ומשהו בשירה לא עובד לי. כמו שעופר כתב – הגיטריסט המציא איזה ליין גיטרה ושכנע את שאר החברים להצטרף ולכתוב שיר, כשלהיילי אין כח לכתוב, אז יוצא מה שיוצא.
אם משווים את השיר הזה לשירים הגדולים – That's What You Get, Brick By Boring Brick, אפילו the Only Exception השמאלצי – מקבלים פה שיר שהוא כיפי וקצבי, וכנראה יתקבל יפה אצל המעריצים החדשים שישמחו לשמוע אותו בפלייליסטים שלהם בשילוב שירי פופ, וזה אפילו שיר רקיד – אבל אני ציפיתי למשהו אחר כששמעתי שהם חוזרים.
וכנראה שרוב העולם חושב אחרת. עם 1.1 מיליון צפיות בפחות מ-24 שעות ויותר מ-150 אלף תגובות חיוביות ביוטיוב – מה אני יודע.
