הקהל הרחב ברובו לא מכיר אלבומים של פרל ג׳ם אחרי Ten, ואולי מכיר שירים פה ושם שיצאו מאלבומים אחרים אחריהם, וגם רובם מתוך VS או Vitalogy שהגיעו אחריו. אני חושב שהשיר הכי מפורסם של הלהקה שקיבל השמעות ברדיו ואולי מכירים יותר הוא I Am Mine מתוך האלבום השביעי של הלהקה Riot Act שחוגג 20 שנה (יצא ב 12.11.2002).
שם האלבום, Riot Act, מתייחס לחוק שיצא בבריטניה ב 1715 כדי למנוע מהומות והפגנות, חוק שנותן לרשויות להכריז על כל מפגש או הפגנה של למעלה מ 12 אנשים כלא חוקיים. שם האלבום קשור באופן הדוק לטקסטים היותר פוליטיים ונוקבים שבו, בשירים שמתייחסים למצבה של ארה״ב לאחר אירועי 11 בספטמבר, ולניהול המדינה על ידי ג׳ורג׳ דאבליו בוש (עם שיר שמתייחס ישירות אליו בשם בושליגר, שבחלק מהביצועים שלו בהופעות וודר היה עולה עם מסיכה של הנשיא לשעבר, מלביש אותה על סטנד תווים ושם לו סיגריה בפה ושופך וויסקי לפה שלה).
האלבום גם מתייחס לתקרית שהיתה בפסטיבל רוסקילדה בשנת 2000 שבתחילת הופעה של הלהקה נהרגו 9 מעריצים בעקבות לחץ של הקהל קדימה לכיוון הגדר של הבמה, כאשר בשירם Love Boat Captain ישנה התייחסות ישירה לכך בשורה "Lost nine friends we'll never know, two years ago today".
חברי הלהקה דיברו על כך שיש לא מעט התייחסות לנושאים של אהבה באלבום. גם ג׳ף איימנט (בס) ומייק מקרידי (וחלק ממעריצי הלהקה) טוענים שזו היתה אחת מתקופות הכתיבה הטובות והפוריות של וודר ויש באלבום חלק מהשירים הטובים ביותר שהוא כתב. זו גם היתה אחת הפעמים הראשונות בהן וודר כתב יחד עם חלק מחברי הלהקה, כאשר Ghost נכתב עם ג׳ף איימנט, You Are נכתב עם מאט קמרון, ו Bu$hleaguer ו All Or None נכתבו עם סטון גוסארד.
סטון מספר שהאלבום מראה את כל יכולות הלהקה, כשחלק מהשירים מאוד מאופייני רוק פשוט כמו השירים הישנים שלהם, וחלק מהם מאופיינים יותר בצבע החדש של הלהקה שמושפע משינויי הזמן והדינמיקה ביניהם.
שינוי נוסף באלבום הוא הוספתו של קנת׳ ״בום״ גאספר ללהקה כקלידן. ״בום״ הגיע לנגן בלהקה בזכות וודר אחרי שניגנו יחד בג׳ם סשן בהוואי. מקרידי מספר שהוא רצה כבר לא מעט זמן שיצורף ללהקה נגן קלידים.
בכלל, האלבום הזה הגיע בתקופה של שינוי גדול אצל חברי הלהקה כבני אדם, בעיקר בגלל אירועי רוסקילדה שגרמו להם לחשוב טוב מה עושים ואיך ממשיכים מאותה נקודה, ולמה הם עושים את מה שהם עושים. אולי בגלל זה האלבום עוסק בנושאים שהוא עוסק, ובנושא התמותה והחיים באופן פרטני.
את האלבום הפיק אדם קספר, שעבד עם הלהקה בעבר באלבומים אחרים כטכנאי הקלטות, הובא בהמלצתו של מאט קמרון שעבד איתו בהקלטות האלבום של Wellwater Conspiracy ועם Soundgarden. האלבום עצמו הוקלט בשני סשנים בלייב באולפני איקס בסיאטל, כשוודר כותב חלק מהשירים תוך כדי ששאר החברים מנגנים את השירים, על מכונת כתיבה בפינת החדר. חלק מהשירים נכתבו במהלך הטור שקדם להקלטות האלבום.
לאחר צאת האלבום הלהקה צילמה מספר שירים בביצוע חי ב Chop Suey שהועלו עכשיו כפלייליסט ליוטיוב על ידי הלהקה, והקליפ של I Am Mine יצא מתוך הצילומים הללו. שלושה שירים (מצויינים לדעתי) שלא נכנסו לאלבום – Down, Undone ו Other Side, יצאו כבי סיידים לסינגלים מהאלבום ויצאו רשמית באלבום הבי סיידים של הלהקה Lost Dogs. שיר נוסף שנכתב והוקלט באותה תקופה ולא נכנס לאלבום, ויצא כשיר נסתר בלוסט דוגס, היה 4/20/02 שנכתב לזכרו של ליין סטיילי סולן אליס אין צ׳יינס.
כששאלתי את יובל יוספסון אם עשרים שנה לאלבום הזה שווים סקירה, הוא ענה לי שאלבום עם שירים כמו I Am Mine ו Love Boat Captain הוא אלבום חשוב. מעבר לעובדה שהשירים האלה באמת מעולים, התקופה שבה הוא יצא והשינוי שהלהקה עברו לקראתו ובכתיבה שלו, והתוצר שנחשב בעיני לא מעט מעריצים כאחד הטובים של הלהקה – שווה איזכור כשהוא מגיע לציון דרך של 20 שנה.
