הכנה לראיון בלעדי עם בראד ארנולד, סולן הלהקה. הראיון ישודר בחמישי בין 11:00 ל-14:00 ב-Total Rock.

צילום: ג'סטין אלן הונדסנורצ'ר, ויקישיתוף

עופר פרוינד

את 3 Doors Down הכרתי דרך הסינגל הראשון שלהם, קריפטונייט. אני לא זוכר אם זה היה דרך MTV או בשיטוטיי באמאזון, דרכם הכרתי מוזיקה חדשה באותה תקופה. די בטוח שאחרי האזנה של כמה שניות מכל שיר הזמנתי את הדיסק, The Better Life. כשקיבלתי אותו, חרשתי עליו חודשים.

The Better Life הוא אלבום בועט, מרגש, דומה אבל גם שונה ממה שיצא באותה תקופה, בולט בנוף. את שני האלבומים הבאים קניתי בלי להאזין, ולא התאכזבתי. למרות המעט תבניתיות והחזרה על מוטיבים בשניהם, משהו מאוד נגע בי וריגש אותי, בנגינה ובשירה מאוד כנה ואמיתית של הסולן. אחרי שלושת האלבומים האלה המוסיקה לקחה אותי למקומות ואמנים אחרים, כך שכשאלעד פנה אלי לעשות איתו את הספיישל עליהם – לא היססתי. 

הם לא הלהקה שאני הכי מעריץ בעולם, אבל הראיון עם בראד (סולן הלהקה) היה חוויה מטורפת. הקטע שאתה מדבר כאחד האדם עם סולן של להקה מאוד מצליחה והוא מדבר איתך בגובה העיניים כאילו אתה בשיחה עם חבר –  מפתיעה אותי עד עכשיו. העבודה על הספיישל החזירה את הלהבה וההתלהבות להאזין להם וממש נהניתי לעבוד עליו, ואני בטוח שמי שיאזין לו ירגיש את זה ואני מקווה שיהנה ממנו גם כן. 

אלעד אביגן

סיפור האהבה שלי עם הלהקה הזו התחיל ב-2005. כמובן שהכרתי את Kryptonite וסביר להניח שגם את Here Without You, אבל עד אז לא התעמקתי בהם. טיילתי עם אחי הגדול, שי, בקנדה. טיול ארוך, coast to coast, המון נסיעות ארוכות ונופים מרהיבים. לשנינו היה אז דיסקמן mp3 קורא צרובים ושי הביא איתו המון דיסקים כשעל כל אחד בערך 50 אלבומים, כדי להעביר את הנסיעות בכיף.

באחד מהם היו שלושת האלבומים שלהם עד אז ומהרגע שהגעתי אליהם פשוט לא יכולתי להספיק להאזין, משהו בסאונד תפס אותי חזק. רכשתי את כל האלבומים והיה לי אפילו אוסף קטן שלהם שתחזקתי בערך עד 2008. כשיצא אלבומם הרביעי, הרגשתי שמשהו בקסם שהיה להם באלבומים הראשונים קצת דעך, היתה תחושה שחלק מהשירים ניסו לשחזר את ההצלחה של הלהיטים הקודמים ע"י שימוש ב"שבלונה". עם זאת עדיין המשכתי לעקוב אחריהם ואהבתי לא מעט מהדברים שהוציאו מאז. אולי זה גם אני שהשתניתי.

למרות הריחוק החלקי מהחומרים המאוחרים שלהם, הלהקה הזו תמיד נשארה קרובה ללבי, מעולם לא הפסקתי להאזין לה ואיכשהו היתה גם תמיד מאוד נגישה – בין אם זה לייקים שבראד ארנולד, הסולן של הלהקה, נתן לי באינסטגרם, תמונת פרומו חתומה אישית שהם שלחו לי (בשיטה הישנה של מועדוני המעריצים: לשלוח להם מעטפה שבתוכה מעטפה מבוילת ריקה עם הכתובת שלך), בקשה שנענתה בחיוב ע"י המנהל שלהם להקליט עבור התחנה רדיו איידי ("היי כאן …. ואתם מאזינים ל…") ועם זאת, כל זה לא הכין אותי למה שקרה בשבועות האחרונים.

תמונה: אלעד אביגן

אני ועופר דיברנו על ספיישל שלהם כבר בתחילת 2020, אבל נסיבות אישיות והקורונה שיבשו לנו את התכניות כך שזה נשאר בגדר משהו שעוד נעשה בעתיד. לאחרונה הלהקה הוציאה מהדורה מיוחדת לרגל 20 שנה (טכנית זה 21, אבל קורונה וזה) לאלבום הבכורה, מה שהרגיש לי כמו סיבה מספיק טובה לנסות לקדם שוב את הרעיון של ספיישל.

פניתי למנהל של הלהקה (שכאמור כבר הכיר אותי קודם) ושאלתי אם יש אפשרות שיבדוק מול בראד ארנולד האם הוא יהיה מוכן לצלם לנו פרומו לספיישל. איך אומרים? מקסימום זה יצליח. אז לא רק שבראד הסכים, הוא גם שלח לי הודעות אישיות ואף הציע בעצמו ראיון מתי שנרצה! תוך ימים קבענו מועד וקיימנו ראיון בזום. אני כותב את זה ועדיין לא מעכל שזה בכלל קרה. 

בראד היה נחמד מאוד לאורך כל הראיון, עשה רושם של אדם חם ורגיש, ענה על כל שאלה בחיוך וברצון והשאיר אותנו עם טעם של עוד. בחמישי הקרוב אתם מוזמנים להצטרף אלי ואל עופר לספיישל שיקח אתכם 3 דלתות למטה דרך כל האלבומים והתחנות החשובות, סיפורים אישיים, גרסאות נדירות וכמובן הראיון הבלעדי עם בראד ארנולד. בין אם אתם ממש אוהבים אותם, מכירים מעט או אפילו אדישים אליהם – הצטרפו אלינו, הנאה מובטחת!