תמיד טוב ללכת להופעה, וכשזה שתיים בכרטיס אחד הרי זה משובח.
ביום חמישי האחרון, ה 25.8, נכחתי בהופעותיהן של Scalar ו Neolia במועדון ״האיזור״ בתל אביב.
מועדון ״האיזור״ מקום נהדר להופעות עם וייב מגניב שנראה שהוקם בהשקעה והאהבה גדולה על ידי ג׳רמי הבעלים, ואפילו בן רייס סולן נאוליה קרא לו ״מקדש״ במהלך ההופעה, דבר שלא נשמע מוזר כשחווים את המקום, הדקורציה שלו והאווירה.
את המקום מילא קהל די מגוון של חבר׳ה צעירים, גילאי 20+ ואפילו לא מעט בני 50+ בקהל.
סקיילאר עלו ראשונים בשעה 21:20 לצלילי נעימת רקע, כיאה ללא מעט להקות מטאל בשנים האחרונות, לייצר איזו אווירה שתכניס את הקהל למופע ויתן להם את הזמן לעלות, לקבל תשואות, ולהתארגן לפני התו הראשון שיכין את אגרוף לקהל בדמות השיר השני מאלבומם Painting visions שמתוכו נלקח שם האלבום Unwind. לא ראיתי הרבה להקות מטאל בזמן האחרון עם נגן קלידים שמנגן על קיטאר (קלידים שמחזיקים ביד כמו גיטרה, מאוד שנות השמונים כזה) ויש לזה קטע מגניב. סקיילאר ניגנו סט של שעה שכלל 9 שירים, שלושה מתוכם שירים חדשים.
ניכר שחברי הלהקה – יון ברג (תופים), נועם בנישי (בס), רן זהבי (קלידים), אסף קרנצלר (גיטרה), תומר שור (גיטרה) וחן פרידברג (שירה), נגנים מיומנים וחן זמר נפלא עם מנעד רחב והשירים יושבים טייט ונשמעים מעולה (בעזרתו של יונתן ברק על עמדת הסאונד, שהיה מעולה מעבר למצופה מבחינתי) ממש כמו שהם נשמעים טוב באלבום שלהם. אני מרגיש שהדבר היחיד שעוצר בעד סקיילאר להמריא גבוה בשמי הסצינה בארץ ואפילו לפרוץ לחו״ל כמו להקות סטייל Walkways זה בעיקר הפרפורמנס שלהם, לא הנגינה אלא העמידה והתנועה על הבמה והתקשורת עם הקהל. היתה לי תחושה שהם מרגישים קצת חוסר נוחות בעמידה על הבמה וחן הסולן יצר מעט מאוד קשר עין עם הקהל ולעיתים חוסר התקשורת הזה מנע זרימה יותר טובה של ההופעה. לקהל כנראה זה לא הפריע יותר מדי כי הם היו נלהבים ואפילו נפתח מעגל פוגו במרכז בשלב מסויים. ככל שההופעה התקדמה כן הורגש שהלהקה מרגישה יותר נוח ומשוחרר גם בנגינה וגם בפרפורמנס.
אחרי כשעה של הופעה סקיילאר ירדו מהבמה והחל החילוף על הבמה לקראת הופעתה של נאוליה.
אם את ז׳אנר המוסיקלי של סקיילאר אפשר לאפיין די בקלות, זה לא המקרה אצל נאוליה.
ישבתי לשיחה קצרה עם חלק מחברי הלהקה, מקים הלהקה תומר מש (בס), סולן הלהקה והשותף העיקרי עד עתה ליצירה בן רייס, וגיטריסט הלהקה שהוא תוספת יחסית חדשה – גיא גרינברג (חברי הלהקה הנוספים שלא יכלו להצטרף לשיחה הם ענבר דוויש על גיטרה, ועידן ארד על התופים). כששאלתי איך הם היו מגדירים את הסגנון המוסיקלי שלהם לא היתה תשובה אחת ברורה, אבל מה שחזר הכי הרבה היה נושא של מסע. אני מניח שאם היה צריך לתת הגדרה אחת הם היו קוראים לעצמם פרוג רוק/מטאל, אבל ההשפעות שלהם כל כך מגוונות והמוסיקה שלהם היא כזו שלא יצא לי באופן אישי לשמוע כמעט מלהקות אחרות מוכרות בעולם הרוק והמטאל. הם מזכירים את The Sound Of Animals Fighting, Mars Volta, circa survive ו-Mudvayne כהשפעות עיקריות וזה באמת ניכר במוסיקה, כמו גם השפעות של מוסיקת עולם ופלמנקו. הם מספרים שהם לא חושבים שהם ממציאים מחדש את המוסיקה אבל מנסים להכנס יותר לעומק של הרעיונות המוסיקליים, ושכל שיר נועד להעביר את המאזין מסע אל מחוזות הנפש, התודעה והרגש. הם רואים בהופעה סוג של מדיטציה עם הקהל והם גם מקבלים על כך פידבקים מאוד חיוביים.
נאוליה, קיצור של שם של הפרעה נפשית של אדם שמדבר בשפה לא מובנת, הוקמה מתוך רעיון של תומר מש לסיפור שכתב, והרצון שלו לסיים פרק בחיים שלו ולשנות אותם למקום של טוב עבורו והסובבים אותו. ההרכב הראשון הוקם ב 2014 והתייצב ממש בשנה שעבר עם הצירוף של גרינברג על גיטרה.
ב 22:40 לערך הם תופסים את הבמה, עולים לצלילי קולות נשימה וצרצרים שהקדימו את העליה שלהם, קצת כמו מוסיקה מדידטיבית, שמתקשרת לחוויה שהם מנסים לייצר, ואנה שניידרמן מכה בפעמון כדי לסמן לקהל להתקרב. בן הסולן עולה ללא חולצה עם ציור של עלה ירוק על החזה וסימול לבן על הגב והם מתחילים לנגן את A Better Version Of You שמתחיל רגוע אבל בהמשך מתפרץ לקצב בועט. הזכיר לי קצת וייב של ג׳יינז אדיקשן, בעיקר בגלל השירה והתנהלותו של בן על הבמה, אבל יותר לכיוון המטאל, עם משקלים משתנים וגרוב יותר פרוגרסיבי. הם עוברים ל Carried Away שממשיך את השיר הקודם בצורה מאוד חלקה. Your Prophecy משנה אווירה ומתחיל עם גרוב על ההיהאט ומחיאות כפיים בקצב מקביל של תומר, והקהל מצטרף איתו למקצב מחיאות הכפיים, ובמהלך השירים הם נכנסים לג׳ם אינסטרומנטאלי ארוך, מגניב, ומאוד מעניין. השיר ברובו נשמע מושפע מאוד ממארס וולטה. לאחר מכן הקאבר הראשון של הערב, No One Knows של Queens Of The Stone Age שמבוצע באופן מאוד אנרגטי ומשלהב, והם עושים איתו חסד.
השיר הבא הוא Karma, שיר שמלא במשקלים משתנים ומשלב בתוכו חלקים מלודיים יפהפיים מול צרחות שפוגעות לקהל בול במרכז הבטן. בניגוד אולי למה שכתבתי על סקיילאר, נאוליה לא יושבים סופר טייט כמוהם על התפקידים אבל הפרפורמנס שלהם משאיר אותך מרותק לבמה, בעיקר הכריזמה הענקית של בן שמרכזת אליו את תשומת הלב של הקהל והוא איתו בתקשורת מתמדת. בשיר מתארח אור מעוז שמעשיר את הצרחות והגודל של השיר.
ההופעה היחסית קצרה, 8 שירים בלבד ו45 דקות סה״כ, מסתיימת בשיר Rise And Fall שנפתח עם תופים רועמים במעברי טומים וגיטרות מנסרות, ועובר לברייקביט מהיר. לקראת סיום השיר בן יורד אל הקהל ושר מתוך מרכז המושפיט, והשיר עצמו מסתיים עם צעקות חברי הלהקה באופן חוזר של המילים Rise and Fall (שנשמעו לי באוזן כמו Wonderful, כנראה כי זו היתה תחושתי לגבי ההופעה) כשכל המוסיקה נגמרת נשארנו ברקע עם הנעימה המוסיקלית Clair De Lune.
בסך הכל שתי הופעות פרוגרסיב רוק/מטאל טובות ומהנות מאוד, כל אחת בדרכה, ודווקא מרענן לראות שתי הופעות יחסית שונות אחת מהשניה ועדיין מאוד קרובות.
ממליץ לכל אחד ואחת מכם לקפוץ לראות הופעה של כל אחת מהלהקות האלה לפחות פעם אחת אם יש לכם הזדמנות, כי אני בסופו של דבר נהניתי, מכל אחת מהן באופן שונה.
