יוגב לנדסמן

השנה היא 2002, לוח השנה מצביע על ה-18/11 ואתם בשגרת היום-יום שלכם. מבלי ששמתם לב, מגיח לעולם האלבום הראשון של הסופר-גרופ הגדול בכל הזמנים – Audioslave.

(עטיפת האלבום: להבה נצחית על אי בודד. מתוך albumcoverstickers.com)

בואו נחזור להתחלה. Rage Against the Machine – הלהקה הפוליטית המפורסמת מתפרקת כאשר זאק דה לה רוחה, סולנה של הלהקה, מחליט לעזוב כדי לצאת לקריירת סולו. שלושת חברי הלהקה הנותרים מחליטים להישאר ביחד, אך לחפש סולן חדש. הם מנסים לנגן עם מספר זמרים שונים, אך בסופו של דבר המפיק המוזיקלי של הלהקה מבצע שידוך ביניהם לבין כריס קורנל – סולנה לשעבר של להקת Soundgarden, שבאותו הזמן עסוק בקריירת הסולו שלו. נוצר ביניהם חיבור מיידי, וההרכב המסתמן מצליח להקליט 21 שירים ב-19 ימים בלבד.

האלבום Audioslave כלל בסופו של דבר 14 שירים, באורך כולל של שעה ו-5 דקות. הוא נכנס למצעד הבילבורד במקום ה-7 ומכר 162,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. בהסתכלות מנקודת זמננו, מדובר באלבום המצליח ביותר של הלהקה, עם להיטים רבים כמו "Like A Stone", "Show Me How To Live" ו-"I Am The Highway".

למרות ההצלחה הכבירה, הביקורות על "האיחוד המפוקפק" שיצר את הסופר-גרופ לא איחרו לבוא. אותן ביקורות התייחסו בעיקר לליריקה ברמה נמוכה וחוסר יצירתיות, אך אני יכול להגיד בלב שלם שאף אחת מהן לא נכונה. מדובר באלבום אגדי, שנכנס בקלות לקטגוריית הגדולים וסימן לעצמו מקום היסטורי ששורד את מבחן הזמן של הרוקנרול.

הסגנון של הלהקה החדשה היה ייחודי. הוא נוצר בזכות העבר של חברי הסופר-גרופ, אשר לקחו את סגנונה של להקת Rage Against the Machine, את סגנון השירה של כריס קורנל והעבירו את שניהם בתוך גלגולים רבים. התוצאה הייתה אבולוציה נוספת וחזקה לקול של כריס קורנל, ביחד עם סולואים חדשים של מורלו ומנגינות שאי אפשר להישאר אדיש אליהם. בניגוד ל-Rage Against the Machine, הליריקה של הלהקה החדשה הייתה א-פוליטית. כריס קורנל כתב את כל השירים אשר עסקו בעיקר באהבה, כאב, מוות, ונושאים פילוסופיים אחרים.

לדעתי, מדובר באחת מיצירות המופת הגדולות ביותר בקריירה המפוארת של כריס קורנל. כריס הוכיח לעולם פעם נוספת מה הוא יכול ומסוגל ליצור. השילוב בין הקול החודר שלו לסגנון של Rage Against the Machine יצרו אלבום מורגש ומצמרר, עם שירים מוכרים יותר ופחות. אם תצאו מתבנית השירים שהכרתם רק כי הגיעו יותר למיינסטרים, עדיין תמצאו יצירות לא פחות טובות. אם במקרה הגעתם עד הלום ולא הכרתם או שמעתם, שאפו. אני ועוד רבים מקנאים בכם. רוצו לשמוע.